|
 2147483647 אולי בכל זאת סאלי
"זה הירח שנעלם
אלה הכוכבים שמסתתרים לא אני
זוהי העיר שנמוגה, אני נשאר
בנעלי השכוחות,
גרבי הלא- נראים
זוהי קריאתו של פעמון"
גורו- אלן גינזברג
ילידת 86
חולמת לעבור לכפר
אתמול עברנו לפה. בעצם נכנסנו. נו, התאשפזנו. אני ועומרי.
האמת, שאני כאן רק בשביל התמיכה. אני בכלל לא שייכת לכאן. אבל
עומרי, הוא לא יכול לעבור את זה לבד, יש לו הרבה משברים בזמן
האחרון. זה למה הוא פה. במחלקה. במוסד לחולי נפש.
|
-בטוח?
הנהנתי להסכמה.
-בטוח שאת לא רוצה?
הנהנתי שוב. הפעם גם הסתכלתי לו בעיניים, כדי שיבין שכדאי שהוא
יפסיק לשאול אותי כבר.
-טוב... הוא הניח את הפילטר בזווית הימנית של שפתיו, והדליק את
הג'וינט.
|
זה מן יום כזה של בן אדם שאני רואה ישר אני מסתכלת לו ככה על
הפנים טוב-טוב. ככה מנסה לראות מה יש לו בפנים. אנשים זה דבר
מצחיק, כל הזמן לובשים שריון ומסכות בלי שאף אחד ירגיש, אבל
בעצם כולם מחפשים למצוא מישהו אחד שיכנס להם ללב ויראה להם את
הנשמה.
|
הם הרימו את ראשיהם והביטו בי.
שתקתי.
אני עכבר קטן... עכבר קטן בניסוי חולני... רק עכבר קטן...
|
כשפראנק היה שוכב לי על הבטן הייתי מלטפת את בטנו כבערך דקה,
וגרגוריו היו לי כשיר ערש מתוק. ידעתי שזה לא היה רעיון טוב
לקחת אותו איתי לכאן, אבל לא יכולתי למנוע מעצמי את הנחמה
הקטנה הזו. ועכשיו הוא ברח, הייתי חושבת בכל לילה. מהאגואיזם
שלך הוא ברח.
|
מהחלון האחרון בבית קומות גבוה,
הבטתי למטה וראיתי אלוהים.
|
הכדור מתגלגל
במורד הגרון
ונבלע בתוך הפחד
|
כמה זמן מאז
שכיסיתי את כולי
בשמיכה של חיוכים
|
ואתה כבר יכול להרגיש את רעידות הגלגלים
ולהריח את העשן
אך עדיין שוכב על הפסים
|
אני שונאת את זה
אימפוטנציה מחשבתית של לילה
ושברי חלומות.
|
ציפור עומדת בשמיים
כמו דמעה שנשארת תלויה
כמו על חוט דק שאינו נראה
קצת כמוני בשעה שבין שינה למוות
|
ובסופו של דבר
כשהלילה ירד
המילים לא יוכלו לעצור את הדם
|
הדירה של אח של דניס
כולם בה פליטים
ממלחמה אחת או אחרת
ולא תמיד יזכרו את שמך
אבל כל לילה יהיה מישהו
יותר אבוד
להעביר איתו שיחה
|
אף פעם לא אמרתי
"הכל יהיה בסדר"
הצירוף מעורר בי בחילה
|
היינו יושבים אצלך במרפסת
משקיפים
אחד על השניה
מתוך עננים של מריחואנה
|
אני כבר יכולה לראות את הסוף שלך
והוא לא מעוטר בעלי פרחים שחורים
|
והכל ישכח על כוס בירה או שתיים
לוחשת סודות לאוזנו של זר
רגעי קרבה של רחוק מהבית לבד בלילה קר.
|
"רק שיהיה טוב"
שוב אותו הקול בראש
|
וכשלא תבוא
אנשום אדים של עצב
|
לא צריך לבכות כשהכל מתפרק
אפשר גם להוציא את העשן
להסתכל במראה
|
עוד שבע וחצי דקות
אתה תקום ותלך
|
חמושה באקדחי צעצוע
נדמה שהמלחמה לא תגמר לעולם
|
בחושך קל יותר לדמיין מגע של יד
|
וכשירח מחליף שמש
בשעות דמדומים ועיניים עייפות
|
בתחנת אוטובוס ישנה מחכים למטוס
תל- אביב אמסטרדם
אפשר להריח את האושר
אי שם בתהום הקופי- שופס
|
והוא לא ישים לב גם כשיחזור
שחיוכה קצת עקום שהעיניים עייפות
מלחישת שמו שוב ושוב כל הלילה
הוא ינשק ויגיד כמה טוב לראות אותך שמחה
|
גם כשאתה נוגע
אני יכולה רק
|
מכורבלת בפינה ומבקשת שלא תביט בי
עם עיניים שיכולות לכבות את השמש
|
ודמי יהיה אחר
ולא יכתים יותר דבר
|
וגם אם אפול
ודמי יחפור באדמה
|
הדקות מתאבדות בזו אחר זו
נלחמות על טעם עברן הדק
כמו כינורות נוגים
|
מפות של כוכבים מצויירות בתוך עיניים
מזוודה אחת ארוזה ושוב,
הרעד הזה שבברכיים.
|
יום של תכלת באמצע דצמבר
כשסופה מתחוללת בפנים.
|
ובשעות שכבר אין אוטובוסים
רק רחובות שיישארו אפורים גם כשתעלה השמש
כבר אי אפשר לדעת אם הצללים הצוחקים שעוברים ליד
|
הכאב אוחז בי כה עז
עד ששבועות לא רשמתי אף שיר
ומנסה אני לצוד,
|
השקט התחלף שוב ברחשי המציאות, רק שהפעם הייתי יכולה להרגיש
אותם חופרים בעור התוף.
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
זאת הפעם
הראשונה שזה
קורה לי! חכי
רגע, הוא
ביישן!
זוזו לסטרי בעוד
יום שלישי.
קליניקה און-
תחזירו הכסף! |
|
