|
ירייה נשמעת. הקול, ההדף חלשים מן הצפוי.
"בסדר", היא מגיבה "בוא לכאן". ידייה מלטפות את צווארי,
מושכות
אותי כלפיה.
|
אולם, אט נשמעו קולות מתנגדיה וקולה עצמה נדם.
מגיניה נעלמו וכך גם צרור מפתחותיה.
העת החדשה לבלבה והאמת ערירית נבלה.
|
המחנכת עומדת שלובת ידיים זעופה,
גוערת על כל נמצא,
פן תשרור תכף ומיד דממה,
ולא תשמע אף ציוץ או מילה.
|
כמו כוכב נפלת אלי מן השמיים.
ואני אספתיך לזרועותיי וחיבקתיך בחום.
|
אולי ברגע האחרון להזכיר לך:
שפניך הסמוקות הן כעלי ורד אדמדם קטיפתי.
ששפתייך כצוף דבש החבוי בתוכן.
|
|
|
החלום שלי זה
לבקר בכל
המקומות
המרכזיים
והנידחים בעולם
כדי שאני אמות
אני אדע שלפחות
ראיתי את הכל.
וכמה שהעולם
קטן, זה תיהיה
עבודה קשה... |
|
