|
Plastic Perfection
שבורים חיה. עולים בלהבות. והיא עומדת, מביטה.
עוד לא מבינה. לא בוגרת מדי בשביל החיים האמיתיים
אבל מוכנה לקפוץ לסערה בזמן שהסכנה גוברת.
הוא ישב על הספסל, עיניו הכחולות שבהן עוד היה ניתן לראות את
התמימות הביטו אל האגם אשר המים שלו היו צלולים ונקיים. מבחין
מדי פעם בדג מקפץ מעל המים, ועלה על פניו העדינות חיוך.
|
הוא רץ לסלון, לובש מעיל ולוקח עמו רק דף ועט, רץ החוצה במורד
המדרגות. בחוץ היה קר. ידיו קפאו. מכניס את הדף והעט לכיס ורץ
לבית משוגעים בפינת הרחוב.
|
|
|
אני בן שש!!
אני אומר לכם,
שש!!!!!
לא שבע, שש!!!
בן שבע מאוכזב
מהעובדה החדשה |
|
