|
פעם היה אפרוח קטן בשם רוחי.
רוחי היה שובב גדול ולא פחד מדבר.
יום אחד צעקה אימו לכל האפרוחים: "רוצו מהר אל הלול, סכנה
בחצר!"
אך רוחי נשאר לנקר, לא מוותר, לא פוחד ולא בורח.
|
מלטף את פנייך,
מלטף שערך.
מנשק את כפות ידייך,
את עורפך.
|
גדלנו ביחד,
את רצית, אני לא.
|
סכין חדה,
מבריקה נעימה.
חותכת בבשר,
הזיה אדומה.
|
לאט הכל מתמוסס.
לאט הכל נעלם.
לאט הכל מחשיך,
ועכשיו אני כמו כולם.
|
|
|
זאת שאומרת בתא
הקולי "אין לך
הודעות" היא
כזאת מתנשאת.
מה היא חושבת
לעצמה?
האדמו"ר אין לא
הודעות אבל יש
לו את מי
להאשים. |
|
