|
פָּנִים חֲלוּלוֹת מִשְׁתַּקְּפוֹת בַּשִּׁמְשָׁה
מִתְבַּהֲרוֹת לְרֶגַע שֶׁל מִפְגָּשׁ עִם הָאוֹר
וְנֶעֱלָמוֹת בַּחֲזָרָה
סוֹפֵר אֶת הַשָּׁעוֹת, מְחַפֵּש- אֶת הַחֲשֵׁכָה
|
אֲנִי מוֹבִיל אֶת חַיַּי לְלֹא שׁוּם מַשְׁמָעוּת
אֲנַסֶּה לִשְׁכֹּוחַ אוֹתְךְ בְּדִיּוּק כְּמוֹ
שֶׁשָּׁכַחְתְּ אוֹתִי
הַפַּעַם לֹא נִשְׁאַר לְךְ שׁוּם דָּבָר לָקַחַת
הֱיֵה שָׁלוֹם
|
אֲנִי מְחַכֶּה לַזְּרִיחָה
מַבָּט תָּמִים אֶל תּוֹךְ הַבֹּקֶר הַקָּפוּא
מַשַּׁב רוּחַ חוֹדֵר, אַתְּ שׁוֹכֶבֶת לְצִדִּי
מִתְמַסֶּרֶת לְרִשְׁרוּשׁ פִּסְגוֹת הָעֵצִים הַגֵּאִים.
|
בּוֹאִי נְעַלֵּם אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה
נִבְרַח מֵהַחַיִּים שֶׁמִּתְפּוֹרְרִים לָנוּ בֵּין
הָאֶצְבָּעוֹת
בּוֹאִי בְּסוֹף הַיָּמִים אֶל תּוֹךְ הַחֹשֶׁךְ הַמַּשְׁמִים
אֲבוּדָה וְתוֹעָה, בָּחַרְנוּ לֹא לְהִסְתַּכֵּל לַמְּצִיאוּת
בַּפָּנִים
|
הָיִיתִי פַּעַם סוֹחֵב אֶת הָעוֹל בְּתוֹכִי
שָׁר לְעַצְמִי עַל פְּרֵדָה
לַחַן שָׁבוּר בְּתוֹךְ מִטָּה חוֹלָה
אֲנִי רוֹאֶה אֶצְלְךָ אוֹקְיָאנוֹס שֶׁל חֲרָטָה
|
לֹא נִרְדַּם, כְּבָר עָמֹק מִדֵּי בַּחֲשֵׁכָה
הַשַּׁמָּשׁ דּוֹהֶה, מָה לָעֲזָאזֵל עָש-ִיתִי כָּאן?
הִגַּעְתִּי כֹּל כָּךְ קָרוֹב לָמָּה שֶׁאֲנִי הֲכִי צָרִיךְ
לֹא נִשְׁאַר כָּאן דָּבָר.
|
אֲנִי רוֹאֵה אוֹתָךְ בִּקְצֵה הַמִּסְדְּרוֹן
מִתְרַגֵּל, מִתְאַמֵּן עַל הַנְּאוּם שֶׁהֵכַנְתִּי מֵרֹאשׁ
אֲנִי חַייָּב לוֹמַר לָךְ אֶת הַכֹּול
לְכָל מִלָּה מַשְׁמָעוּת נוֹקֶבֶת
|
|
|
אישה היא כמו
מקרר - אתה לא
חייב להבין את
מנגנון ההפעלה.
מספיק שתדע איך
פותחים אותה
ואתה מסודר.
במאי ממורמר
ביציאה ממורמרת
אף היא |
|
