|
היי. אני אלכס. שחקן, במאי, מנחה סדנאות תאטרון
טיפולי, מספר סיפורים, ליצן רפואי, מטפל הוליסטי
ב"התמקדות "...ויש עוד... וגם כותב שירה ופרוזה
ומנגן בגיטרה ומלחין. בזמנו יצאתי עם מופע יחיד
שנסוני וקברטי חדש שקראו לו "זאב". המופע הוא מקורי
לחלוטין, וכלל סיפור, טקסטים ולחנים. לאחר 3 שנים
גנזתי אותו עד ש...
בנוסף אני כותב ספורים קצרים לילדים ומבוגרים, רובם
ספורים סוריאליסטיים ופנטזיה.
חולם להוציא ספר לאור...
ולהקים משפחה.
כנס אל הבניין, חלוף על פני ארגזי העץ, בינות חבלי הכביסה, עלה
במדרגות לקומה הראשונה, פתח את הדלת הימנית [מס' 06], כנס
פנימה אל תוך הבית ושם תראה אותו.
את האקווריום.
|
אני פוקח את עיניי. צל לא ברור מוביל אותי במסדרונות אפלים.
מסדרון אחר מסדרון. עוד דלת נפתחת. עוד מסדרון. בדרך אני מבחין
בצללים נוספים, שמובילים אנשים שמוטי ראשים ליעד לא ידוע. מעל
כל דלת תלוי מספר ושלט:212,109, "גוויה - לא שכירים"...
|
"הבאתי לך מתנה קטנה." היא נכנסה לחדרי, מחזיקה בידה חבילה.
"מתנה? לכבוד מה?" התפלאתי.
"היום ט"ו באב, שכחת? חג האוהבים."
"אה, כן..."
לא נעים, חשבתי לעצמי. היא זכרה ואני ממש לא.
|
למחרת הקיצו כל הדגיגונים בקול תרועה ושמחה.
" לאט, לאט! לא להתרחק! הסתדרו בשורה! אנחנו יוצאים לשחיית
בוקר! אבא מוביל!"
ואמא ספרה:" אחד, שניים... עשרים ואחת, עשרים ושניים...עשרים
ושמונה, עשרים ותשעה...עשרים ותשעה...חסר אחד! איפה הוא?!"
|
אני לוקח אוויר, כמו לפני צלילה, ומזנק למטה.
אני צולל במהירות לתהום ומיד מתעוררת בי מחשבה אינסטינקטיבית,
פרימיטיבית:
אוי ואבוי! מה עשיתי?!
|
כשאבא שלי אחז בידי
על שפת הים, מתחת לגשר,
גלים חמימים ליטפו את רגלי הקטנות.
|
איש אחד
עמד
נופף ביד
למטוס הממריא
|
בתוך חדרון באמסטרדם
מסתגר לו בנאדם
בלי מפתח.
אינטימיות מדומה
|
את מתרחקת ממני
ועם כל צעד,
משהו בך מיטשטש.
משהו בך
מתפזר באוויר.
|
בארץ האנשים הבודדים
פגשתי אותך.
פוסעת בחולות הנצח
|
דבש.
את היית לי דבש.
ואני, הדבור, עקצתי אותך...
|
"בזזז... מה אתה כועס כל כך?", שאל אותי הזבוב
"חכם בלילה על חלשים!", עניתי: "הרי אתה יכול לעוף!"
|
קופסאות קופסאות
הבית שלי ארוז אצלי
בראש.
|
טעמתי את הקוסקוס שלך.
הוא היה מאוד טעים
ומאוד רך.
הקוסקוס שלך.
|
לקחתי סכין,
השחזתי עטי.
רסיסי דיו התפזרו מסביב.
|
פחמימות וחלבונים, סוכרים ושומנים,
תערובת מוזרה, מפריעה שם בפנים...
|
כאב.
מבאר הנשמה.
כאב צלול.
חד ופוצע - כבדולח...
|
כשהדלת נטרקת
והכל סגור בפניך
ואין לך לאן ללכת
|
לאט לאט...
הכל מסתדר.
לאט כי אני לא
ממהר.
ואת מתקרבת אליי
לאט לאט...
|
מתגעגע לילדות
מתגעגע לחברים
מתגעגע לשמש
מתגעגע לכוכבים
מתגעגע לבית
מתגעגע למרחבים
מתגעגע לאהבה
|
עטיני הגיטרה שלי שופעים
ואני מוקסם.
אני מכושף.
|
סבא מוות...
עם זקן לבן וארוך.
סבא טוב.
בבקשה ממך
אל תחכה לי בקצה השביל
כל כך קרוב.
|
אולי. לאט לאט. הזמן ימחק.
יטשטש.
כמו חול.
גרגר אחר גרגר.
עד שכלום לא יישאר.
|
ועינייך יפות הן,
מלטפות לי את הלב.
רק רציתי לומר לך:
אותך אני אוהב.
|
בבוקר סתמי קם לו אדם
מתלבש ויוצא אל הרחוב הנרדם
פוגש אנשים נורא עסוקים
ושותק...
|
מתעורר בבוקר פותח ת'עיניים
זיקפה גדולה צועקת לשמיים...
חלומות רטובים נעלמים לאט,
"עוד קצת..." מבקשת היד.
|
ביום קיץ אחד חם במיוחד
נחת לי זבוב ישר על כף היד
הסתכל לי בעיניים במבט לא ברור
התחיל למלמל: הלו בחור...
|
הכלב שלי כבר בן 18 כמעט
אפשר לומר עליו שהוא די אופטימי...
|
שדון קטן קטן
שן לך, תישן...
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אשמתי שהחילים
לא הבינו שרק
צחקתי?
אדולף. |
|
