|
בואו כל אחיי
התקבצו סביבי
כמו עלי כותרת
הם נותנים לי את שמי
|
בואי נשחק את משחק הסבלנות
בו לקוביות אין משמעות
|
לעתים היא מהרהרת
מה מוזר הוא האדם
יש לילות בם הוא זורח
אחרים בם נעלם
|
רואה שאת כואבת
לא יכול להתקרב
הטעויות שלך טבועות בי
כקעקוע על הלב
|
ברגעים נדירים אני אוהב כמעט את כולכם.
פיקח (שמע אדיש?), ניצב קיקיוני בהפקת ענק.
הסו! בקרוב הגיבור יחלוף על פניי וידרוש בשעה
|
עשור של הרגלים
מסמנים בגיר קווים
ילדייך הם כלים נאים
התנורים אט אט כבים
|
|
|
בהנחה שהיקום
מתרחב, ובהנחה
שהיקום הוא כבר
כל מה שסובב
אותנו, לאן
לעזאזל הוא
מתרחב?
זה שאינו יודע
לשאול. |
|
