|
אוקסי מורון
יותר היפוכו
מאשר עצמו
אבל אז משתנה התמונה
ומחזה ביעותים נגלה לפני
|
שכבת איתי והרגשתי אותך בתוכי
חייכת אליי ונמסתי אני מבפנים
ידעתי, הרחתי, חייתי אותך
|
בשמי ערב כחולים - כמה יפה
ילדה בשמלה וכמה אפרוחים - כמה תמים
|
הים
השמיים
לא נותנים לי מנוח
|
הוא מערסל זרועותיו
ואני מתערסל בתוכו
|
דניאל היקרה
דניאל היקרה לי מכל
כבר שנתיים עברו
|
גם כשהגוף כבר חלש
גם כשהנפש להימלט תבקש
גם אם בידי הרפות
לא יוותרו עוד כוחות
|
מיליוני כוכבים בשמיים
מיליוני אבנים ביקום
מיליוני חלקיקים במרחב
מיליוני מילים בשפה
מיליוני עלמות חן בעולם
|
אפרת
ביום שחדלתי לראות
לא כבה עולמי
|
על פני עמק, העמק שלי
יורד לו הלילה ועולים כוכבים
זוהרים הם למעלה ובאורם הבוהק
מסרטטים את ההר, האגם ושדות לצידם
|
לפני כמה שנים, ביום אביבי
באולם מפואר עם ניחוח ביתי
התחתנו אני ואישתי
|
ביום הדייט שלנו, הלכנו לראות
את גן החיות
נערתי היפה, רצתה לראות אריות
|
הרגע הקט של עיכול הבשורה
שאולי זה בלבול או טעות
חלף ועבר
|
רצית לכתוב שיר שמח, אבל שוב
כמו תמיד, יצא שיר עצוב
התחלתי ב"יום בהיר אחד"
אבל היד השלימה ב"נשארתי לבד"
|
Let me make stronger
Let me make you braver
Let me make you fearless
Let me touch your dreams
|
אך ביום אביבי
נח לו פרפר על דש שרוולי
על שריון קשקשיי
ממש בחיבור של קצה המרפק
|
נווד מרחף בחלל החיצון
על גמל שלובש שימלה צהובה
|
כל אחד מכור למשהו
יש התמכרות למין, לטלויזיה,
יש לסמים ויש לאהבה
|
שלום חנוך כתב:
"את היית אהבת נעורי"...
|
אומרים שמייאוש תימצא תקווה
אומרים שמלמטה אפשר רק לעלות
אומרים שאחרי החושך יגיע שוב האור
אומרים שכל כאב נעלם בבוא הזמן
אומרים שכדי לדעת טוב יש לחוות את הרע
|
אם היו שאלות - הן אינן כבר
אם היו חלומות - הם נגוזו
|
כעץ בשלכת שאיבד את עליו
כמו תחנה מיותמת מרכבת נוסעת
|
ביום שתלך אצרח עד כאב,
קולי יחתוך בדממה, בבשר.
כשאתעורר במיטה לבדי
|
מתוך תוכה של הנשמה נובע
ומזיכרון היותך שובע
מגוף אל גוף נוגע
ומצלך לצד שלי פוסע
|
כשקולך המתוק
המתוק מסוכר
ישמע באוזניי
ויאמר שוב שנגמר
|
הפעם מוכן אהיה
וחזק כברזל
ועצור כמו סלע
שמים שוחקים בו
|
נשכח ונמחק הלפני
נותר דף חלק
|
קשה הדרך,
קשה וארוכה
תחילה אין לה
ולא אמצע
|
שב וחוזר לבאר הנטושה
לזאת שמאחורי הצריף המכושף
זוכרת?
|
הדממה שבלב בין דפיקה לדפיקה היא שלך
השקיעה הנופלת בין זריחה לזריחה בשבילך היא
פריחות וליבלוב בין חורף לסתיו ריח גופך הוא
|
ברגע משבר,כשלבד כעצוב
אעלה לי באוב את עינייך
|
כשהתעוררתי הבוקר לצידך במיטה
את נחירותייך שמעתי כמו צעקה
הבל פיך החריף עלה לאפי
ושפמך השחרחר הטריד את מנוחתי
|
התאהבתי בדמות
בהשתקפות על חלון
מופיעה, נעלמת ושוב מופיעה
|
מנסה אך לשווא
לצוד את דמותך
על החלון בין ההמון
|
זו את שנגעת, ששרפת
אני הבוער, התמכרתי
|
באורווה לא ינהר
סוסי צחור.
האוכף בפינה
לא ינוח על גבו הגאה
|
לא זוכר איך לחיות בלעדייך
אך זוכר היותי, זוכר שפעם הייתי.
כמו דג באקווריום שמשוטט מתוסכל
ומחזיק זיכרון מרוחק של אבדן, של טעם
|
על שפת הים הגדול, הסטיקס השחור
כאורפאוס עומד
|
ביום שבת אני קם לבדי
אני מצחצח שיניים
מסתרק
מעשן
|
הפעם, כשאראה אותך,
לא אשבר
|
שנתיים שאת חסרה
וריק, ריק לי בלב
|
כמו כוכב מנצנץ במרחק
על אף שכבה כבר אורו ממזמן
גם אני מפיץ מסביבי איזה זוהר חיוור
למרות שבפנים כבר כבוי
|
צמרמורת בי חולפת כשאת מחבקת
וצמרמורת בי חולפת כשאת מתרחקת
אך מה שונות הן זו מזו,
אחת עתיד וחלומות זורעת והשנייה פחד וחולשה קוצרת
|
כצל
רודף לילך
כחמה
צועד עמך
|
כשארד דומא
ואקבר תחת רגבי אדמה
|
שאין עוד תקווה אני בא אליך
מחפש את שפתיך, מלטף את פניך
|
כשתגדל ילד שלי
תגדל ותלמד אהבה, מחמדי
ותרצה להיות נאהב
הגוף יעקצץ ותהיה כה נלהב
|
אני סוגר העיניים ורואה את כתפך
כה רכה כה דקה, שברירית,
אני פותח עיניי ורואה את כתפך
היא יפה לבנה, היא אור לעיוור.
|
זוכר את פנייך
קורנות משמחה
את עינייך גדולות
|
אל שפתיך הכהות, העבות - אני מבקש
אל גופך העדין, השביר - אני מתפלל
|
לילות בלי שינה,
ימים בלי תחושה
רגעים של חולשה
|
את חימר בידיי
כה רכה כה נוחה
|
שבתי
ותרתי
עיניי נפוחות
ושפתיי סדוקות
|
כמה שרוצה יותר,
את רוצה פחות
כמה שמנסה לשכוח,
יותר מתגעגע
|
כששמש מכה
וצל אינו בנמצא
את לי נווה מדבר
שכל-כך עייף
|
רחוב סואן והומה
תמונה נעצרת
הכל עומד קפוא במקום
|
מתוך הכיעור יוולד לו היופי
מעלטה מסמא תבוא הארה
|
ועכשיו כשפנייך
זיכרון מטושטש
המהתל בראשי
הולך וחוזר
|
עורה כמשי רך
ומתפתל כמו נחש
ומכיש כנחש
והארס מה מתוק
|
אבל אני יודע,
שקו החיים בידי
היה מחובר לשלך
והם התמזגו לקו אחד ויחיד
|
דברים שמזכירים לי את אבא:
רעש מקרר שמהמטבח מטרטר
או שלולית בתוכו ודג מפרפר
|
עורה כמשי רך
ומתפתל כמו נחש
ומכיש כנחש
אך מה מתוק הוא הארס
|
אבל אני איני רוצה להיות ישני
אני רוצה להיות אינני
איני רוצה להיות עצמי
אני רוצה להיות אחר
|
בין כותלי ביתי הקט
כבוי אורו
מה גלמוד עומד
בלעדייך
|
שיר על פי קטע
מהספר פונטנלה
של מאיר שליו
|
ואני רק מתקרב,
לא נוגע
וצולל לעוד לילה של חושך
עד לבוקר חדש,
לבדי
|
תגידי לי איך
איך באחת קטנטנה שכזו
טמון כלכך הרבה כוח
כוח וטוב ושלמות
|
לא מוצא לי ענף
או בליטה
להאחז
להנצל
|
זה הזמן להיות אמיץ ולוותר
לקשור חזק האבן וליפול
אני מוטרד כל-כך
עכשיו ארצה להיות
|
ממש לפני שאיבדנו אותה את אמרת:
"אהבתך כמו כוכב צפוני - כל כך קבועה, כל כך צפויה."
אז עניתי: "נכון, קבוע בחשכה, איפה זה?"
|
לרוני, מה יקרו לי חייך
את יושבת בכורסא אדומה
קוראת "משאלה אחת ימינה"
בפעם המי יודע כמה.
אנחנו בדיוק אחרי ארוחת ערב פשוטה
|
שוב זה לילה ארוך, ארוך מדי
ושוב נוסע רחוק לא יודע לאן
|
|
|
מגבעתו של האמן
היא תעודת הזהות
שלו.
חניבעל לקטר
בחופשה בצרפת,
ינואר 1985 |
|
