|
קודם כל ולפני הכל, תיכנסו לביוגרפיה שלי- היא נמצאת
בארכיון ונקראת- ביוגרפיה, גיל ארבע חמש בערך- 1990
-1991
חשוב שתקראו ותגיבו.
הוא מסתובב ליד פחי האשפה, מחפש שם את האושר
אף אחד לא אמר לו ששם הוא לא ימצא כלום, אך הוא
ממשיך לפשפש כמו מטורף.
לבסוף, הוא מוותר ועובר בזריזות בין דוכני האושר
המוצע למכירה. לאחר שעבר את כל פחי האשפה הוא נכנס
לחנות הבגדים וקונה לו בד של אושר, כל הרחוב מתבונן
בו קושר את צווארו לשמיים ומפיל את הכיסא.
רק אדם אחד צורח:" הנה אדם המבין מעשיו, זהו אדם
מאושר"
תודה לכל האנשים שאני מכיר
כך או כך, איכשהו זה מגיע לכם.
סבא מוריד טיפת גשם מהעין ושואף עוד שאיפה. יש ריח חריף באויר
ואני נכנס לתוך הבית, תוהה על משמעות הדברים של סבא, ועל איך
זה שהיה לו גשם בעיניים, הרי גשם יש רק בשמיים, אימי אמרה שזה
אלוהים שבוכה עלינו.
|
"אה, לא אבא אני לא אוהב סוכריות על מקל, אני שונא אותם!!!"
-"המממ זה הבן שלי, כמו שאני אוהב, אבל את הסוכריה של אבא אתה
אוהב?"
|
הבוץ לוחש לי מחשבות מוזרות
הידים החלו מכות בשניה
מבטי מתפכך
|
יום אחד, בא אלי כלב
כלב לבן ועצם בידו
אמר לי:
|
מקווה לשרוד את המעבר הזה - בין האין, האסור והיש
|
היא בטח הלכה אל הבניין הגבוהה ההוא, זה המשולש בתל אביב, יש
שם מקפצה מיוחדת לכל מיני רוצחים ורוצחות שיורים מילים והורגות
במקום.
|
מה אני יודעת, עזוב אין לי כוח לשתות עכשיו, זה חסר טעם, סתם
להיות צלולה זה בעצם להרוויח את הלילה של המסיבה הדי עלובה
הזו. אין לי כוח לראות את הפרצופים שלכם נדחפים לי לפנים ואת
הידיים שלכם נדחפים לי בין הברכיים, ואם כבר אז לא ליהנות מזה
|
ואתה עולה לאוטובוס
צועד את המדרגה הראשונה
|
סך הכל אני לא נגד או משהו, אני דווקה אוהב צרצרים, אבל רק
בצלחת עם רוטב בולונז חמים, ככה הוא יוצא יפה, כמו במסעדות הכי
יקרות.
|
אנה התקשרו במועד מאוחר יותר...
או אל תתקשרו
בכלל
|
כבשים קטנים ונאורים שאוכלים אורז בתירס ושמים על זה רוטב
חגבים
|
והייתי יושב, על הדשא בחוץ
ללא תנועה
|
שני ילדות נקיות
ופדופיל אחד
באיזה הם הוא יבחר
|
Once more to the she-lion's den
Where I was at home back then
|
הוא הולך לבית התפילה
מחפש אחר עוד קצת תחושה
בכל תנאי, מבקש המסכן
אך המזרק כבר התרוקן
|
ואני שומע דיסקמן עם היהודים וכותב את השירה הזאת
כמה פיוטי
|
מצאתי פה גג וקורה למשענת
לפעמים אני צועק לעולם
מי יתארח אצלי, בוא
|
איש מטייל על הצוק שבקרחת היער
ורוקד, על אורות החושך
|
זאת אינה אלה
אלה חיננית
המתרוממת אל-על
|
אם היה לי סרטן,הייתי הולך ברחובות,ושודד זקנות.
אם היה לי סרטן, הייתי הולך לערסים זונות, ופותח אותם מכות.
סתם ככה, למה לחכות?
|
אם לאמא לא היה סרטן, אז הייתי הולך לגליל ומתחיל לקלף לי דשא
טעים
ולועס יחד עם כל הפרות את העלים
סוחט מהם את הירוק
|
אם לאמא היה סרטן
הייתי הולך לעבוד
|
את לא תראי אותי עוד
עומד כך צוחק
נסעתי לחופש ארוך במיוחד
|
בבית הדשא שוכבים שני גופים
מעשנים פסיבית את העננים
|
הוא הולך לבית העיוורת
צעדיו מצחינים רגבי אדמה
מתנשף ענני גשם רכים ואפר נוזלי צהבהב.
|
שט לי
בסירה
חושב עליה- חושב כל הזמן
|
יד, מסתעפת בגרוני
ופורטת בציפורניה על מיתרי הקול.
מחפשת את צווחתי החמה
האותנטית.
|
האהבה
האהבה עושה את כולנו
מלטפת אותנו עד תום
עד הגיל בו היא מובאת לפנינו בשאלה
|
היית אלוהים אלוקים הבוראת הנראת
היית אדם קדמון, פרהיסטורי פרימיטיבי, עם זנב על הראש
היית אשה מדהימה, קוסמת של ממש
|
החשק לכאב רובץ לו בחולות הלב
מתפתל לצדדים, מחפש לו את הווריד
|
שוכבת לה בין השמיכות
היד העייפה
|
היום, שוב זימנו הכוחות את עורי, להכין פשטידה
אחרי האבקה הלבנה אשר נשרה ראשונה
נשארו הכתמים, כתמי לבן אקונומיקה זולה
ומסע האכילה הבולימי החל
|
והיום
ישבתי וכתבתי לה את המכתב האחרון שלי
|
איתמר עושה המון בחנות:
חותך סלטים, שוטף כלים
מכין טוסטים! אלטזאכן!
ואאאאאאאאאאא!
|
והייתי ואני מלטש את המראה
עוד ועוד
עד אשר כל הנוגע במראתי,
|
הרכבת הלכה
נעלמה באופק אט אט
שובל עננים, היא חשבה.
|
עד סופת הגשמים הבאה
עד אשר חטאי הועלם יכו בענני המבול
|
הרגיעה, השלווה ההרמוניה,
אפשר לומר אפילו- השקט שאחרי המבול.
|
גלים גלים הם שטפו אותו
בעודו, מתהלך במסעו אל הבהירות
כמה שזה קל, כשתופסים לך בזנב.
|
אני
יושבים זה מול זה
זו מול זו
|
כמובן שרצית אז לחיות את שלך
אני נזכר ביום שביקשת לכבות את נר השמש הקרב אלייך
|
מתעטף באוויר השטח
באבק הנקי הזה
|
העיר דוממת
פנסי הרחוב מאירים כתום מלוכלך
ולי לא אכפת
את איתי
|
הגדי לי את אשר בפיך
גלי לי, סודותייך
|
יושב שם מתחת לעץ
משרבט לו מילים מכוערות
שירים
|
כמה רציתי לישון אתך, מחובק
כמה רציתי את חיוכך ענוג
|
כריסטין אהובתי
מדועה זאת אינך עונה לי?
|
כשאני בא, הן באות אלי.
המחשבות
|
כמו באותו ערב
שהתנגן כוכבים על מיתרי סקסופון
|
לרגע קט, אהבתיך אותך בלילה קהה חושים
|
חשבתי שאוכל להמריא מן העלה אל עבר זריחת התהום
|
מכתבים אל הלא נודע
כתובים בדיו ממסטל
נשלחים אל התת מודע
מוטחים לתוך הערפל
|
מעלה ומטה
מתנדנדת ופוצחת
גע גע
גע
|
אשרי פיסת העץ
מעלים בך סופות עננים,
|
כאשר שפתיך נגעו בשפתי
כל תשבי המעגל ישנו תרדמת עולמים
|
הגדי לי את אשר בפיך
גלי לי, סודותייך
צלבי אותי באצרותיך החבויים אי שם
|
עוד שירה עוד מוזיקה
עוד זוהמה מחלחלת אל בין עצמותיי
עד האסלה
|
ועלי הכותרת מזדקרים
אל עבר האדמה
הרטובה
|
נזכר אני בך
במבטח עלי, בענייך שחורות ונוצצות כוכבים
שיערך מתנופף ברוח החמה
|
כל כך יפה
היתה פעם שלגיה.
עד שקטפה מהפטריות
|
הנר פורץ בלהבותיך, הוא בורא צילו של אופל מתבהר
|
הישאר
חזור לישון ילדי הקט
חלומות לא חסר לך
חלום אותם
|
תחת שמש ניצב
ניצב ניצב
וצופה על נתינו
|
מערבולות עננים בצווארך
עושות לך גשם מתקתק
פתיתי שלג נמסים בתוכי
|
זה שיושב בפינה
זה שיום אחד יכתבו עליו במסגרת שחורה
על דף לבן באיזה עיתון
על מודעה במרכז הקהילתי
|
this is my stone
its mine
|
סבא בוריס מחייך אלי, הוא מעשן מקטרת וחוזר מהנגריה שליד הבית
בעודו מחזיק שני קרשים ומשפך ממתכת.
"זה בשביל הארובה, כדי שהמים לא ידלפו פנימה"
ואני לא הבנתי איך העשן יצא אם המשפך הזה מכסה את הארובה
האדומה.
|
את רוצה ללכת
אך עולמך מחזיק אותך בנוצותיו
ילדה שלי.
|
להשיג עבודה
למצוא סיבה לחיות
להרוג את עצמי
להחזיר כסף לאח שלי
|
נראה כי זכרוני הטעני והיא לא קמה
|
כאשר הייתי עצוב,
תהיתי מה היא משמעות המוות,
|
שנתיים הלכתי בין צמרות העצים.
שנתיים חיפשתי שם את האושר.
ומה חשבתם? שמצאתי? חחחח...
|
ואוו, הרבה זמן לא ראיתי אותו ככה...
|
האם השמיים מלבלבים גם בלילות החשוכים, בבוקר
האם ציפור תקנן לה בין עצי החורש הורודים
|
" And then, he simply started walking"
|
מתוך סדרה של תמונות מהבסיס
|
אי שם בשטחי האש של מחנה סיירים
|
מים יבשים, חוכרים את האדמה שלנו
מעטים עוצרים להתבונן בהרס העצמי
|
מחנה יהודה.
אנשים קונים, מוכרים
יום שישי
|
טוב, זה לא תמונה שאני עשיתי, אבל זה די מתאים'
הרי לפני כמה ימים האפיפיור- יוחנן פאולוס השני מת.
|
צילום עצמי בחשיפה של 2 שניות.
|
צילום של קופת החולים בישוב המסכן שלי
|
אל הארכיון האישי (18 יצירות מאורכבות)
|
|
- על מה את
מתחרטת?
"על המכנסיים
הלבנים ההם
מקסטרו. מאתיים
חמישים שקל
בשביל מה?
להיראות כמו
איזו ג'יי לו
מהשכונה עם תחת
בגודל מזרח
ירושלים".
- לא, משהו
משמעותי שעשית,
ואת מתחרטת
עליו.
"אה, אז מלחמת
יום כיפור".
(מתוך הראיון
האינטימי
והבלעדי עם איזה
אחת. בקרוב). |
|
