|
רחפה המגבעת
ברוח שוק.
גבותים הגבהת
כגן נשוק.
גבותים הגבהת,
עברת טפף,
כמו שמש על בהט
כשיר על תף.
במסעי פרי ויין
להט אסיף
וישטח לך כפים
ולא הוסיף.
ואל רעד ריסיך
דמעה גתו.
כי עברת בו כסיף
ואת בתו.
נתן אלתרמן.
בתוך משקפי השמש,
הכל נראה לך אחרת,
אפילו אותו הנמש,
אפילו אותה העוברת.
|
צלילי סכין מושחזת,
מנגנים את ניגון שיריו,
ורחמנותו לפניו מענטזת,
כמתגרה בכל איבריו.
|
עם המלך, המלכה,
והנאמנים להם מכל,
אוצרות הממלכה,
וצבא קטן-גדול.
|
אתה כותב בימין,
אני השמאלי,
אתה השקול,
אני ביקורתי.
|
אני עומדת אל מול המוות,
אני עומדת לקפוץ,
אני הולכת לטעום,
את הטיפה האחרונה של החיים.
|
תמונתך על השולחן,
קרועה לאלפי חתיכות,
מהפעם האחרונה,
שהרבצת בי מכות.
|
לא ענית כשהתקשרתי
לא ענית כשהתקשרתי אליך
רציתי להגיד שאצלי הכל בסדר
ורציתי לספר איך אצלי כאן בינתיים
|
אני מתפוצץ מהראש
מפסיק לחבוש
כובע מצחייה
לבן על השולחן
|
|
|
אני לא מוכן
לאכול צדפות.
אני רוצה את
האוכל שלי מת -
לא חולה, לא
פצוע - מת.
וודי אלן |
|
