|
בבואת ההשתקפות
אדם אחד לבד נראה
הולך לישון.
חושב.
בתוך עצמו הוא מחפש
אוצר חבוי שלא נמצא.
|
רק תחליטו כך או אחרת
רק תחליטו, ועשו!
נו, תתוו כבר את הדרך
והפעם בה תלכו.
אם תעזו, רק הפעם,
להקשיב אל המילים
שאותן יפה ניסחתם
ושאנו משננים.
|
מתוך השבירה סורטט עמוד-
תפארת.
אבן הפינה הונחה אז לבניין.
|
אפשוט את בגדי וארוץ עירום בראש חוצות,
ואדבר על אותם דברים שהשתיקה
יפה להם.
|
דרך הראש, חשבתי מהר
דרך הפה דיברתי לאט
|
והאור העמום - דמדומי היום
והריח של בית ודשא קצוץ.
|
ואז נזכר בזה האיש שאת חייו לחוק הקריב
כי הוא דיבר על המידה ואת המחשבה הרחיב.
הכל פועל על דקויות ומעטים אם בודדים
ינהיגו את עצמם לדרכם של הטובים.
|
העדר צועד "בום טראח..."
בולע גלולה ונאנח:
"ידיעה היא כוח רוצה"
|
השגרה שגורה בפינו...
הלם הלם תותחים!
עף ברוח
בלי מנוח
ואנחנו מתאדים.
|
ובקול נאום הוא יאמר:" קום הלחם בעולם האכזר
מצא ישועה וגאל את העמחה."
|
ושותק אדם אחד ישר
את שתיקת האדישות
זה מוביל את כל העדר
לנעדר ממנהיגות.
|
בעיר המחוקה
הכל, מאיר פנים
כל רעש ונפיחה
שמחה להמונים
|
היין נגמר, הבקבוק התרוקן
ואני מרגיש אין-
אין דאגות
ואין צרות
טוב לי.
|
יש רגע אחד
בין מדבר וציה
עם ריח של חול
ותה לענה
|
שתיקה עירומה, דממה חרישית
בך לא אדבר
ובך לא אביט.
|
|
|
אתה אולי רוצה
להרשים, אבל
כשמשתינים זה
במהירות משיקית
ולא בתאוצה
רדיאלית
חרגול שלומד
פיסיקה לפיסיקאי
שניסה להרשים |
|
