|
 150376156
ההמון נעצר ליד שאול. צעקות זעם עיוור, גולמי, נשמעו למרחוק
והסוסים דרסו את הגופות המוטלות בסבך. חרב מעוקלת הונפה באויר
ושמש בין ערביים אדומה השתקפה בלהב שלה. לקול צהלות ההמון ירדה
החרב שוב ושוב על צווארו של שאול.
|
כשזה הופך בלתי נסבל, כל הבדידות הזאת, אני מתגנבת מאחורי בעלי
בדממה, מתישבת על ברכיו ומקרבת את פני אל שלו, מביטה בעיניו,
מנסה נואשות למשוך את תשומת ליבו. ואז הכל נגמר כשהוא מניח את
ידיו על מתני ומסיט אותי הצידה כמו תלתל שנופל על העין ומסתיר
את שדה הראיה
|
הנערים לא חשדו במאומה, אבל אז זה הכה בי. ידעתי פתאום מה נאמר
בסוף החלום. הקול בוודאי אמר לאבי למה אנו עולים להר. אני הוא
הקורבן! לכן אבא לא רצה שאירדם שוב. זה מה שאבא לא רצה שאדע.
|
באו המון אנשים. ממש המון אנשים. כמה אלפים אם אני לא טועה.
בלוויה של סבא, לפני שנה, היו פחות מ-50 איש, וגם זה בקושי. זה
קצת אירוני. אדם כמו סבא שלי שעבר את השואה, וחי 89 שנה הצליח
למשוך ללוויה רק 50 איש, ורוני שביסודי כולם שנאו אותו חוץ
ממני, אסף כמה אלפים
|
הוא לקח את מעילו, ולאחר מכן פנה לקחת את תיקה של רנאן. "אין
צורך! אני אקח אותו!" אמרה אליו. ירון הסתכל עליה מופתע, הניף
את ידו בביטול, והרים את תיקה. לאחר שסחב אותו מספר צעדים, עצר
והסתובב. "מה יש לך בתיק? לבנים? או אולי יש שם פצצה?" שאל
אותה ופרץ בצחוק
|
הדלת קרובה אליך. שתי מרצפות ימינה ממך ואת בחוץ. את יוצאת?
עינייך מרצדות על פני החדר. מביטה על הדלת. מביטה עלי. שוב על
הדלת. תצאי. תעזבי, אני צועק. את שומעת? אני צורח. לכי מכאן,
את לא רוצה להיות כאן. את צועקת חזרה שאת כן רוצה, שאני לא
מבין.
|
כמה שהיא קרובה אליו. יושבת על הדשא עשרה ס"מ ממנו, אך עם זאת
נמצאת מעבר לטווח ידיו. אז הוא פשוט יושב ומסתכל עליה. על
הפנים שלה, ואיך הם ירגישו בכך ידו אם ילטף אותה. ועל שפתיה,
כיצד הם יסגרו על שפתיו בנשיקה. ועל עיניה כיצד יעצמו בשלווה
אז. והיא קוטעת אותו
|
היא מתעוררת מוקדם בבוקר, כמו תמיד, דקה לפני השעון המעורר.
שוכבת בצד שלה של המיטה הזוגית הרחבה. כבר זמן מה שהיא אינה
ישנה באלכסון, אינה מתענגת על המקום הפנוי הרב. לפעמים היא חשה
שהיא טובעת בים הסדינים.
|
מעט לפני הזריחה, הדלת שוב נפתחת וידו של מאבטח מנענעת קלות את
כתפו. הוא קם בהכנעה ונכנס בחזרה לאולם הנוסעים, עושה את דרכו
בצעדים קטנים של אדם זקן לכיוון היציאה משדה התעופה. הוא עולה
על מונית ונוסע לדירתו הקטנה.
|
|
|
תגידו, זה עוזר
לי בקורות חיים? |
|
