|
אלן מאיר התחיל לכתוב שירים שנגעו לחוויות שחווה
במהלך שירותו הצבאי. הוא חש צורך לבטא את הרגש
שהתעורר במהלך שירותו ולא מצא ביטוי אז. עבר טראומה
בצבא.
אירועים שהיה נוכח בהם נצרבו היטב בזיכרון שלו. גם
עוסק באומנות: ציור, כתיבת שירים.
הכתיבה היא עבורו דרך להתמודדות עם המציאות שלו ושל
ישראל.
מגיעים לרחבת המטוסים , אלפי -אוטובוסים של אגד . תריסים
סגורים . אני אחד מהמלוויםהעצירים , מחבלים רוצחים . אני
מצוייד באלה וגז מדמיע . העצירים מקופלים מתחת למושבים . תחושה
מוזרה מלווה אותי סוף של מחבל רוצח להשתחרר ולצאת לחופשי ,
ואולי
לחיות חיים חדשים בחו
|
השמש זרחה במרחק לא רב ממני . השמש זרחה מבין סורגי - הכלא .
קיוויתי שיום אחד אשתחרר . לא יהיה יותר סוהר . הבטתי על
הציפורים
שעל גדר על תיל . חלמתי על החופש שנשללה ממני
|
כלבי מילו כלב סנוב, כך חושבים רבים משכניי. הוא יודע למי לומר
שלום ולמי לא.
אך אין ספק שאינו צבוע. מי שהוא לא אוהב הוא לעולם לא יאמר לו
שלום.
|
הקול הנשי המתכתי וחסר הרגש האזינה בקשב רב בצד השני של הקו.
התערבה מפעם לפעם. "כן אתה יכול לשכוח מהכל, תחשוב על עצמך.
הסיכוי שיסתכלו עלייך קטן, תתעודד אתה לא לבד, יש רבים במצב
שלך.
אתה לא בודד, תסתדר בעצמך, תעשה משהו עם עצמך."
|
ביום שנפלו התאומים
ביום שנפלו התאומים
ביום שנפלו התאומים,
העולם נותר אותו עולם.
|
אכזבה קשה
שקיעה נוראה
דיכדוך דהירה
סוף מלחמה
|
בחיים המקבילים
יש כללים אחרים
לא בהכרח כפילים
אולי נופלים מפעם לפעם חללים
|
אחרי המלחמה
כבר לא יזרעו זרעי אהבה
מקסימום יזרעו זרעי אשליה,
שקט מדומה עד למלחמה הבאה.
|
אבוד בין הדיונות,
נשארו שם זיכרונות הכואבים ורצונות לא ממומשים,
התקווה להצלחות,
אבוד בין הדיונות,
יודע את קסמן,
מכיר את סודן
|
אהבה מושכת למטה
אהבה מושכת למטה
ואין שקט באהבה
|
רצים, הולכים ואוהבים על גדות הירקון.
במערב שקיעת שמש אחרונה
מאירה פנים מחייכות ואת כל הסביבה
|
אני אוהב את המדבר
תחילת דבר או סוף דבר
נוף בראשית
שמחה ממשית
|
הביתנים הם אותם ביתנים
גדרות התיל הן אותן גדרות תיל
פסי הרכבת הם אותם פסי רכבת
השלג הוא אותו שלג
|
אנדמן, קופיפי, פוקט, איים בעלי שמות אקזוטיים .
חיילים משוחררים.
ישראליים חופשיים
|
הוא זכר אותי שלם
כמו שהייתי קודם ,
לפני שחזרתי מן המלחמה ,
לפני שחזרתי מן האינתיפאדה
|
כן, כך אמרו לי כולם כשנולדתי,
העולם נפלא עבור מי?
גשם יורד כל היום בליבי,
וסערה כל יום פוקדת את נפשי.
|
לא ראיתי שיש עולם אחר.
לא חשבתי שיש סיכוי אותי לעודד.
מן הפחד המשתק.
מן המוות המנתק
|
קול קורא במדבר
אולי זה שד מן העבר
אני לא נזכר בדבר
אני חש מוזר
|
הייתי עיוור
הפכתי לחיוור
ראיתי חברים שרוטים
ראיתי חברים סחוטים
אמרו לי לא נורא
|
איפה היית כשירו בראש-הממשלה?
למה עמדת מן הצד ולא התרעת?
למה הסתכלת ולא האמנת?
הכול נראה לך אז דמיוני
הכול נראה לך לקוח מסרט הוליוודי אימתני
|
בעיר הזאת איפה ישנם עוד אוהבים ?
ואולי עדיין פצועים
אולי עדיין פגועים
מתהלכים ברחובות העיר
|
אוניה שטה אל אי- בודד ,
אל אי של שפיות ,
אל אי של אי -אלימות ,
אל אי שיש בו התחשבות ,
ואל אי שיש בו סובלנות ,
ואין בו גיזענות ,
|
אוניה שטה אל אי- בודד ,
אל אי של שפיות ,
אל אי של אי -אלימות ,
אל אי שיש בו התחשבות ,
ואל אי שיש בו סובלנות ,
ואין בו גיזענות ,
|
אמונותי
רומיתי
נבגדתי
ואף אחד אינו משלם את המחיר, פרט לי
הנטישה היא טוטאלית
ההשפלה היא ענקית
|
כמו באקספרס של חצות ,
מתנגנות המגינות אשר מסתלסלות
|
כל העולם מסביבי מתמוטט.
אולי אתעורר ואמצא שהכל אחרת.
שהתותחים כבר לא יורים,
שלא צריכים יותר חיילים
|
ואנחנו חולמים על לפרוץ גבולות.
להתגבר על מכשולים.
לראות את החיים בעיניים.
|
שלום לך עיר הצבא ,
באר-שבע .
לא אזכה לראות אותך במדים .
ראיתי אותך כל-כך במילואים
|
בדידות מזהרת
משאירה צלקת,
חורטת בכל עצב
מורטת כל רגש.
|
טפטוף קל נשמע בחוץ ,
חתול רץ אחרי עכבר לחוץ ,
עכבר של עזה ,
|
הוא נזקק ללטיפה .
למבט של אהבה .
למעט אהדה.
הוא נזקק למגע
|
כמו חולות נודדים כמו מדבריות החמות ,
נדדתי בין תקווה ליאוש ,
בין רצון ליאוש ,
ובין רצון להצליח ,
|
במישור אחר
נמצא אותך חבר
פחות שורר ויותר אוהב
מקבל כל אדם אחר
|
במקדש הסודות האפלים
מסתתרים הרזים הכי כמוסים .
מסתתרים האנשים מיוחדים ,
רגישים ויחידים .
|
במרחב הקיברנטי אורב שועל אמתי,
אויב מסתורי.
יודע את רזי המכונה
יודע אולי מה אתה עושה בכל רגע במחשבך
|
בתוך המדבר הגדול .
נסדק החלום .
נעלם לפעמים הרצון .
ונסגר החלון .
|
כמו גברוש בעלובי-החיים
ילד יושב בנחלת בנימין
חובש כובע קסקט הפוך על ראשו
בגדיו מרופטים
|
נוכחותו תמיד הייתה מרשימה
תמיד הדהימה
קולו העמוק והרועם נשמע למרחקים
עד היום בראשי מהדהדים המילים
|
גדרות נצחיות,
גדרות שלעולם לא יפרצו.
חומות שאם הזמן רק יגביהו.
עולם צר ומקיף את האדם שאת חייו הקריב למען המדינה.
עדיין מחפש יד מלטפת.
|
הכל נראה מוזר
איך הגורל בנו מתעתע
ואני פוחד מלהשתגע
ואולי עדיף לחלום
|
נשארו רק זיכרונות של חוף שקט וחול זהוב .
|
מתגעגע
איך חיית לידי?
לא הרגשתי את נוכחותך.
כמה אהבה שהתפספסה?
|
פנסי-הרחוב הכתומים ולבנים דלוקים.
הרחובות רטובים.
הרחובות ריקים מאנשים.
שלווה ורגיעה נסוכים עליך.
|
יש בני-אדם שמושבים כמו דחלילים
תפקדם לאיים על הסובבים
להרחיק את המאיימים
להסית את המטרידים
|
אני ניצב מול הדממה
אני ניצב מול המציאות העגומה
|
ראיתי דמעה מטיילת על לחיו.
ראיתי דמעה משתוקקת להשתחרר.
|
היא מתחבא לא רחוק מאיתנו
אולי נשיג אותה
נדע לאלפה
לומר לה: "בואי את רצויה פה"
|
מי אשם במצב שלא יודעים לאן נושבת הרוח ,
כשנוחתים עלינו מפעם לפעם מעשים של חולי-רוח .
אך נשאר רק לנו להאמין ששלום לא יבוא מאוחר ,
כשיפסיק לנשוב פה רוח .
|
האיש שלנו מן הצפון
כתבינו בצפון
פרצוף דובי
חתיך אמיתי
לובש עדיין דובון ממש ישראל
|
אם יש גיהנום
אז הוא נקרא קציעות
מקום מוקף גדרות
שבו את תמימותם חיילים מאבדים
|
שקופים,
בלתי נראים
בלתי מוכרים.
האנשים השקופים הם כמו דמעה.
כמו שריד רחוק של מלחמה.
|
תלוי על הר ,
בית מואר ומפואר .
זו בית קטן באמצע החיים .
בין ארץ ושמיים
|
הכותב האלמוני ,
הוא אדם כמוני
שכותב בשויל לשחרר אצלו את המועקה ,
למצוא דרך להקל על הזוועה .
|
הגלים באים ונשברים.
נסדקים.
מתפרקים לחלקים.
אדווה לבנה גולשת לצדדים.
מזח בודד בים עומד.
|
אינני חש עדיין את החופש ,
אינני חש עדיין את הנופש .
אני חש עדיין כלוא ,
קרוע ,
פצוע ,
|
הדרך לשומקום עובר
דרך עוד כישלון וכישלון.
הדרך לשומקום משיקה לחידלון.
לחוסר-רצון,
לחוסר תיאבון,
אולי גם לרזון,
|
הזמן משטה בנו
לועג לנו
הוא יודע שאין לנו על מה להתלונן
הוא יודע שהוא אינו מסתכן
|
הזמן מתארך , מסתחרר
כמו נחש קוברה
|
הזמן הצהוב
דומה למדבר זהוב וצהוב
|
הזמן שחלף לא עמעם את הכאב
שואל שאלות
הזמן שחלף היה הרבה יותר נעים
היינו חשים הרבה יותר קרוב לחיים
|
הזעקה האילמת של הפצוע
שלא ידע שהוא נפגע ,
שלא ידע שחייו השתנו ,
|
עשן אופף את העצים
והאש מאכלת צמרות ועלים,
האדמה כבר מפוייחת ושחורה
והעצים זועקים זעקה אילמת להצלה.
|
לא הבנו מה שעשינו.
לא ידענו איך למקום הגענו?
שום דבר לא היה ברור.
חשבנו שאנחנו חשובים.
|
היא עמדה מולי כחיילת מעופרת ,
שום תו בפניה לא זע ולא נע ,
נשארתי מולה מפוחד.
ידעתי שכל התפקיד הזה משוחק .
הייתי משותק .
|
איך ניתן להבחין בכל בעלי -חיים ,
במקום שבו נפסקים החיים הרגילים
|
הם יצאו לעולם חדש מבטיח.
הכל פתוח.
החיים נפתחים כמניפה.
|
החסידות הביטו בתמיהה
על האוטובוס של חלף על פניהן
ואני הבטתי בהם בכמיהה
והתגעגעתי לילדותי האבודה
|
החרדה מן הלא נודע
משתלטת על כל דבר ידוע.
רצון לברוח ממה שלא ניתן לברוח ממנו
מרצון להרגיש רע.
|
הטיילת שוב יתומה ואבלה
היא איבדה שוב חלק מבניה ובנותיה
|
היאוש כבר ארוך
הוא בצבע שחור
דומה לליל
|
בוגי צדק .
יש הרבה נחשים ארסיים בקריה.
אני מכיר אותם.
הם מכישים ומתיזים עליך רעל
|
הים בעל מצב רוח משתנה
כמה זה משונה.
פעם הוא רגוע.
פעם עצבני וחסר מנוחה.
|
הגופה עדיין לא התקררה
הדמעות עדיין לא יבשו
וכבר התחיל קרב ירושה
על השטח שעדיין לא פונה
|
יש האומרים שהוא מגיע לשומקום ,
יש האומרים שהוא מגיע למקום הנכון ,
|
חום דביק,
חום מחניק.
בני-אדם עדיין לא התעוררו
רק זיכרונות התעוררו
|
הכעס זה מוכר
הכעס זה לא מוזר
הכעס זה ידוע
הוא מנקב את הגוף ואת הנשמה
|
לילה .
מלחמה .
אפילה .
זוועה וסיוט-לילה .
|
הם יורים בכל דבר שזז?
העיקר להרוג,
שכחו מזמן מה זה לאהוב.
טיל נורה פה, נורה שם
איזה מין עולם?
העיקר להרוג
לא לחרוג
|
הם לא למדו לאהוב
הם למדו רק לשנוא
ובמערבולת השינאה
|
היא התפרצה על הבמה
היא אותנו ריגשה
היא אמרה: "הפכתם אותנו למספר
בלי שם ובלי פנים למה?
אבל היום יש לי צבא
|
הנסיך האפל חש דיכאון .
נגע כל חייו בכישלון .
חיפש את הנערה שתאיר את דרכו במבוך הדרקונים .
במסלול המכשולים של החיים .
הנסיך האופל חיפש לצאת מן המנהרה
למצוא את הנערה .
|
הנפשות השרוטות ,
מרגישות כל הזמן מותשות .
|
קולות רחוקים
של מואזין ,
ילדים בתלבושת אחידה ,
סוודר ירוק או חולצה כחולה .
|
כן כך אמרו לי כולם שנולדתי.
העולם נפלא עבור מי?
גשם יורד כל היום בליבי.
|
העוני לא מצטלם טוב.
הוא נראה רע לרוב.
עוד אדם ללא פרנסה.
"למה לא תצא לעבודה?"
|
מהעיר האסורה ,
לא תבוא הישועה
|
הפכתי לנזיר .
יכלותי גם להפוך לאביר.
מריר .
זהיר
|
הפקידה חייכה אל חברתה שישבה מולה
דיברה וסיפרה על חוויות השבת שלה
ואנחנו צופים בה
מחייכת , צוחקת ולא עובדת
נרדמת על משמרתה
|
הוא הבטיח שיתקשר
וכמו תמיד לא התקשר
הבטיח
אמר
|
ציפורים עפות למרחקים למצוא מפלט ,
למצוא מקלט .
מקום מוגן שאין בן סכנה
שיש בו תקווה .
וכשהחסידה עפה ,
אני נזכר בגעגוע
בנופים של ילדותי האבודה .
החסידה עליי הגנה .
היום היא משכיחה כאב
משכיחה סבל .
מזכירה לי זיכרונות טובים
של ימים אחרים
|
ישבתי והבטתי
במבט לחדשות ,
כשפתאום נשמעו חדשות רעות
שהגיעו מכיוון המכלאות .
הגיעו שוטרים וחיילים
שדמעו כולם מגז מדמיע
שנשלח לכיוון האסירים
|
הקיץ הולך ותם
הוא לפתע נעלם
האם זו רק משאלת לב?
האם בנו החליט להתל?
|
בזמן התפרעות תמיד ,
נזדמן האיש האמיץ ,
שבתושיה ובהכרה שלו ,
ראה את התמונה ,
איך פועלים נכון
כדי להחזיר את המצב לקדמותה ,
זוכר אני ,
|
הקרב שלא נגמור ,
עדיין לא רואים את המחר ,
מצפים לראות את השחר
|
"השבוי בכה"
השבוי קפץ לשמיעה כל רעש מתחת למיטה.
השבוי התקפל כקיפוד מול כל סכנה אמתית או מדומה.
הוא נשאר שם.
ולעולם לא חזר לכאן.
|
רונה מוחה דמעה מול המרקע .
צביקה מחייך לבנות ולמצלמה.
איתי מחסל את המתחרות ובעיקר את רונה.
|
השועל מן הצפון התחפר עמוק עמוק באדמה.
חייך על המרקע.
גרר אותנו למלכודת החליט שעכשיו תקופה אחרת.
הוא קבע את הכללים.
|
השמש שקע מאחורי הסורגים
חיילים איבדו את אלוהים
בדרך למדבר
|
השמש יאדים מבושה
בגבול מצרים
מקום ללא מצרים
|
פיגוע
רצינו להאמין שכבר לא יתחרשו פיגועים
שלא נשמע יותר על פצועים
|
השקט הפנימי,
זמני.
השקט יופך,
האיזון ילקח.
|
שוב קול פיצוץ נשמע.
רחוק מקול השפיות.
|
הם ישקרו בפנים
הם יאמרו כל דבר לצורכי-פנים
הם ישקרו בחסות החוקים
|
התמונה קפאה,
כמו לפני שנים
כשהיינו חיילים.
|
העולם שותק.
מפרץ הר-געש בג'אווה.
בדרפור מתרחש רצח עם
והעולם שותק.
|
טיול רחוק
ואפורטו שטה בתעלה הגדולה
יונים במיליונים עפות
גונדולות בתעלות שטות
|
לפעמים נדמה שלעולם לא חזרתי הביתה.
ראשי כל הזמן במלחמה.
אני נאבק בסביבה.
מחפש אויבים כמו חיה רדופה.
מחפש ידידים במקומות שלא אמצא
|
לגונות כחולות.
אוניות כמו ציפורים, שטות
במפרץ ים אדום.
|
זכרונות מתערבלים
כמו עיסה דביקה של עוגה שלא הצליחה.
הם מתערבבים בלי סוף בראשי
האם יש עבור מה ?
האם יש עבור מי ?
|
כעס וזעם ,
כבושים כהר-געש.
|
הם נודדים לפעמים למחוזות אחרים
כמו הציפורים הנודדות המחפשות לקראת החורף ארצות חמות.
חברים נעלמים, מתפוגגים ומתעלמים.
ונותר רק כאב והגעגוע
לימים שבהם הרעיפו עליך אהבה.
|
אני יורד לבד אל הים
רואה שכל מה שהכרתי עדיין קיים:
חוף העירומות
חוף המטרידים
|
חוף ים נקי
חול זהוב אמיתי
צדפים צבעוניים
אדום, צהוב, לבן, כתום.
|
חוף כחול
שעון חול
רוח-ים כחול
חוף של חול
|
הדליקה אותי
חייכה לעברי
אמרה לי עד כמה שהעולם נפלא.
עודדה אותי.
|
שופט הזוי שאינו מבין ואינו יודע
החיים נפסקים במקום שנפסק הצדק
|
להסתכל על שדה וורוד.
לראות את הסגול שבו נצבע השמיים.
ולדעת שיש עדיין מקום לחלומות מתוקים.
|
הכל עבר
לידי חלף
חלף עם הרוח
חלף עם הזמן
עבר מן העולם
ואולי יש סיכוי שהשקט יחזור כאן
רגיעה זמנית
|
יהיה טוב
האמנתי שפעם יהיה טוב ,
כך חשבתי לרוב ,
אך כעת האופק מכוסה בעננים .
|
רוחות זיכרון מנשבות ומרגישים קור
קור וחור בלב ובנשמה
חושבים על כל אלה שנהרגו במלחמה.
|
באמצע הלילה , פתאום נשמע יללה .
מה היא אותה יללה הנשמעה באמצע הלילה ?
האם מדובר ביללה של תן ?
האם מדובר ביבבה של זאב ?
|
יש מקום לאהבה
גם במקום שנערכה מלחמה.
|
כאב ללא חן
כאב עמום צורב בבטן.
כאב ללא חן.
|
הכל נראה עמום
הכל טרף ימחק עם הזמן
הרוצח כבר אינו מ ח י י ך
כבר מבקש חנינה ומשפט חוזר
|
מביט אלי בעיניים מתחננות
מכניס את חותמו מתחת לזרועי
|
כוכבים מעל
אור העיר ממול
ואני מנותק מכאן
ונהנה מרוח הים
|
כותב כדי לשכוח.
יש אחרים ששותים כדי לברוח. לא לזכור.
לא להיות חייב לאף-אחד.
לא להודות שמאז שכל זה עבר לא קרה שום דבר
|
כמה טוב לקבל חיוך על הבוקר
המתכון להשפלה נעימה:
להגיע ללשכת התעסוקה
שם תמיד תפגוש פקידה שתחייך אליך
|
הימים חולפים ועוברים ,
שום דבר אינו מזכיר את רגשות שחוויתי פעם כששירתי בצבא ,
ואני הרבה פעמים מנותק מרגשותי ,
כמה סבל אדם יכול לשאת ?
כמה עוול אדם יכול לגרום ?
אני חש עזוב
כעיירת רפאים
שמזמן אנשים בה אינם חיים ,
|
שוב עולה בי הכעס.
מן עבר שמזמן נכחד
תמונות הנוראיות מימים האחרים
רגשות הקשות מזמנים שונים.
|
ישבתי מתחת לעץ עתיק -יומין ,
ולא יכולתי להבין ,
למה בודד נשארתי ?
|
האדם שעמד כל חייו כצוק איתן
ולדעתכם הובס היכן ?
על שובר הגלים בין הכלים הכבדים
|
כהקורבן נתפס כשקרן
כשהקורבן נתפס כרמאי
לקורבן לא נשאר זמן
הוא ממשיך לחפש את עצמו בעולם
|
לא אתנשק בחצות .
לא אשאל עוד שאלות.
לא אאמין אם יואמרו לי שהשנה תיהיה יותר טובה.
כך ארגיש הלילה.
|
לאבד את עצמי עד לאיבוד חושים
לאהוב ללא שום היסוסים
לא לראות חללים
לאהוב בכל בכוח
לעולם לא לשכוח שצריך להדליק מחדש את אש האהבה.
האהבה הוא מלחמה ברוע
|
לא יכולתי עוד לשתוק
לא יכולתי עוד לסבול
על החוסר
על החוסר-אונים
|
לא תוכל עוד לפרוח.
לא תוכל לראות איך בגנך פרחים מלבלבים?
לא תוכל לצחוק עוד על החיים.
לא תראה עוד את השמש הזורחת.
|
שערים ארוכים נפתחים ונסגרים חליפות ,
בדומה לכלובים של טורפים
שמאלפים פותחים וסוגרים חליפות ,
כדי להכניס אותם לזירה ,
ושהצופים יוכל להנות מן הצגה ,
|
מבטו כבוי
מראהו דהוי
הוא נראה שאינו רוצה דבר
|
מדוזות בסביבה.
שריד לחיה קדומה,
שריד לאירוע מיתולוגי.
משהו מאוד ארעי.
|
לא מחפש אישה שתאמר לי למה ?
כי אני לא יודע
לא מחפש אישה שתשאל איך זה קרה ?
כי לא אוכל להסביר לה
כשאינני יכול להסביר לעצמי איך זה קרה
|
השמיים אפורים
מחשבות חולפות
הגשמים יורדים.
זוכר ימים שמחים.
|
חולות מדבר,
חולות העבר.
מתערבבים,
מתערבלים,
מתערפלים.
משאירים תחוחשה של עבר .
זיכרונות כואבים .
|
השמש שוקעת במערב כמו ששקעה בעבר מעבר לסורגים .
|
נאבדות האהבות בחולות ,
בחולות המדבר שליד קציעות ,
אהבות נואשות ,
בים של חולות הוקם מחנה קציעות .
|
אני מפליג נגד הרוח.
מצליח לנשוב ולנוח.
יודע להעריך את היופי,
את הטורקיז הים,
|
כמעט נגעתי באושר ,
ראיתי את הפרח המלבלב ,
את הציפורים שעפו מעל העץ ,
ראיתי איך נראה החופש ,
איך נראים החיים מחוץ לכלא ?
|
נידנוד הים קל ולא נעים לכולם .
ואני חש הקלה .
נושם אוויר הים ומרגיש מנוחה .
ואולי בים נשכח הכל .
|
אין נפש היום מאחורי הסורגים ,
הסורגים אורגים .
במערך צפוף של מחסומים ,
הסורגים הורגים ככלי-נשק ,
|
בארץ רוב השנה אנחנו נהנים מנשף מסיכות
כל הפוליטיקאים חובשים מסיכות
גם העיתונאים כל השנה חובשים מסיכות
הם שכחו שתפקידם להוריד מסיכות
כל העם חובש מסיכות
|
המלחמה הייתה נפלאה,
אבי חיי בטבע
בתוך בועה
רחוק מכל סכנה
|
היום המילה סוס טרויאני נשמע בכל פינה.
סוס היעיל ביותר למלחמה.
סוס מחופש,
סוס מהונדס.
|
כל פעם שינשוף השמיע קול הו-הו-הו .
העצירים התחילו לזרוק אבנים ,
החיילים דרכו את הנשקים .
השוטרים חידדו את רוב החושים ,
אך הקצינים שחשבו שהחלה מהומה .
|
עוד מעט תגמר המלחמה
המלחמה עוד מעט תגמר
אף-אחד לא יוותר
הכפר יהרס
|
בעולם הדממה
שתיקה
יופי פנימי מסתורי
אין שום דבר צפוי בעולם הדממה
|
" שלא יעבדו עליכם "
מכריז העיתונאי עם האצבע .
|
ערפל אפל אופף את הרובע.
ערפל אפל אופף את המכלאה.
אורות כתומים מרצדים בראשי.
שוב אני חוזר אל חלק מעברי.
אווירת מסתורין אופפת אותי.
|
לא לא אמרת שתפגע
לא אמרת שתתמוטט כמו מגדל קלפים
לא סיפרת לי על הכאב שבפנים
לא רצית להבין
|
פנים של ילד מבוהל
מפוחד
מן הפוסטר על הקיר
מן המלחמה ההיא
מן הפיגוע ההוא
|
ג'ינגי קצת ביישן
ובטוח מכאן
נבוך וצנוע
ענו ורגיש
|
כאשר למדתי לשחות ,
המציל זרק אותי למים ,
ואמר לי: " או תחזיק את עצמך מעל המים או תטבע במים ,
או לא אוכל אותך להציל "
|
כן קל לומר תהיה רגוע
"אני בשליטה
העולם נפלא
אין בעולם מלחמה
|
וכך יגבר השנאה ללא תקנה הגבלה ,
וכך יגבר הרצון למלחמה ולא לפשרה .
יצאתי מן המועדון ,
הרגשתי לא כאחד שהולך לאבדון .
|
ראיתי בעיניו את הבדידות והגעגוע.
את הנטישה.
את התוגה.
התעצבתי.
פעם היינו קרובים יותר.
|
ראיתי עולם מתהפך,
עולם של מהפכות.
עולם של תקוות ותעיות.
ראיתי עולם מתהפך.
|
הרוח המלטפת של החורף החל לנשוב .
הקרירות הנעימה השתחררה לפתע .
השמש מחייכת .
בקושי מחממת .
|
עולה ויורד במצב הרוח.
הופך מיום ליום לפחות נינוח.
כמו ברכבת הרים אין סופית,
כמו נדנדה נצחית
|
הבטיחו שקט ,
ועשו מהומה ,
הבטיחו שלום ,
ועשו מלחמה
|
ערב אחד החלטתי ללכת לטיול בקניון השכונתי . זה היה יכול
להיגמר באסון . זה ממש לא קשה שטיול
בקניון שליד הבית יגמר באסון . חברי משה לא חש בטוב באותו
היום . אמר לי בוא לא ניכנס לקניון
|
עינייהם בהו בקיר ובתקרה
הם הקורבנות הראשונים של המלחמה.
לא ניתן שלא להתרגש ? להזדעק .
מול הסבל שהם עברו .
|
היא בקצה העולם ימינה
קרוב לרצועת עזה
פעם עיירה שלווה
והיום עיירה בצל המלחמה
השלווה כבר אינה אותה שלווה
|
שוב רחובות מתרוקנים ועוד מתרוקנים .
מי היה מאמין שפעם נחיה מדקה לדקה ,
כמו בקרב ללא הפסקה ,
כמו בקרב ללא רגיעה .
|
הקריאות המעצבנות והרגילות
של כלא קציעות עוד מהדהדות
בראשם של חיילים רבים
שוטר, שוטר, אני רוצה קצין!
מה יש פה להבין
|
שותה קפה בדיזנגוף -סנטר ,
שוטה גמור ,
החיים הפכו לפור ,
מוקף בשותים מכל עבר
שבאו להתרגע
|
הוא היה כל-כך מיסתורי
לא סיפר לי .
מה האהבה והחיבה שחש עבורי.
הוא ידע טוב-טוב לא להדאיג אותי:
|
השיר הזה נכתב לזכר סרן רול טל ז"ל
מפקדי בבסיס משטרה צבאית צריפין ,באר-שבע,
1988 היה הנרצח הראשון באינתיפאדה ב-
בעת שהוא בהוא שירת כמפקד משטרה צבאית עזה .
זכור לי היטב כמה שמחתי עבורו כשהוא מונה למפקד
התחנה . אני כל -כך אהבתי לשרת בתחנת משטרה צבא
|
השיר הזה נכתב לזכר סרן רול טל ז"ל
מפקדי בבסיס משטרה צבאית צריפין ,באר-שבע,
1988 היה הנרצח הראשון באינתיפאדה ב-
בעת שהוא בהוא שירת כמפקד משטרה צבאית עזה .
זכור לי היטב כמה שמחתי עבורו כשהוא מונה למפקד
התחנה . אני כל -כך אהבתי לשרת בתחנת משטרה צבא
|
וילות מעוצבות בנויות היטב צופות על מסילת הברזל .
גם ערימות הזבל .
|
לעולם לא הבנתי עד כמה תמים הייתי ,
הצביעות חגגה בכל פינה ,
כולם דאגו לכך שלא אבין איפה נחתתי ,
האמנתי לכל מילה שסיפרו לי ,
האמנתי למפקדי ,
האמנתי בדרכי .
|
שמעתי את שאגת הקרב ,
שמעתי אותם שואגים לטבוח ביהודים ,
שמעתי אותם שועטים לעבר החיילים והשוטרים הצבאיים
|
המדבר מדבר רק בשפה אחת ויחידה ,
רק בלילה מתחילה השיחה
שמתבטאת בקולות שונים
של בעלי חיים רבים
המשוחחים בשפות שאין אף-אחד מאיתנו מבין
בדומה לשפת -העצירים
|
שקט הלילה הוא ידיד אמיתי
הוא לא יבגוד בי
הוא ילווה אותי
הוא יעטוף אותי בשלווה וברגיעה
הוא יכבד אותי
|
כן אני אוהב את שקיפותך הנעימה.
את טעמך האנין.
את מבטך המאמין.
את קולך העדין
|
עלי תוגה נופלת
פעם היתה תקופה אחרת
חייכת אליי ולא מתוך תמונה
|
התמונות מעברי ,
רודפות את יומי ,
ולא נותנות מנוחה ללילי .
|
חולפים הימים,
חולפים הנופים.
הרכבות דוהרות במרחבים.
עוד מעט נתפוגג בנוף.
|
תעשו אהבה לא מלחמה
מישהו פה לא שמע?
מעריצים רק את המוות במחנות הפליטים של עזה
יודעים שהדרך לגן-עדן עובר דרך השנאה
|
השמש היום שוב להטה בשמיים. אין לי מצב רוח טוב במיוחד.
אין כל חדש בשום עניין. ואולי לפעמים זה יותר טוב קרה.
אינני יודע למה אני לא מרגיש כלום אלא לאות מכל מה שקורה
מסביבי.
|
סרק , סרק צעק הרוצח .
סתם, סתם צחק הצופה מן הצד.
|
הערפל ירד על הרחוב ,
כמו שהוא ירד פעם על החלקה באמצע השממה.
בימוי זול ותפל.
|
האם אדע פעם סוד הקבלה. היכולת להשלים.
עם מה שלא ניתן להשלים.
לומר שמה שקרה זה מה שהיה צריך לקרות,
שזה רצון האל.
|
תחושות מוזרות של חוסר יכולת להבין, לומר דבר, לחשוב בהגיון
ממלאות את מוחי.
אינני מסוגל לומר מה קורה כשהיאוש משתלט...
|
הייתי רוצה להתעורר בזמן אחר ,
אולי במקום אחר ,
שבו לא אשמע כל בוקר ,
נרצחו ילדים בפיגוע .
|
באחת הפגישות עם הפסיכולוג שלי, אהרון מנדפלד, "נפל לו
האסימון". זה לקח לו המון זמן, אבל בסוף הוא הבין. חמש שנים
לערך, בינתיים בנה לעצמו בית, נסע לספארי באפריקה.
אני לא מנסה ללעוג לו. אני דווקא מעריך את כמה שעבד קשה כדי
להבין את המתרחש בנפשי.
|
לפני כמה ימים הייתי בדרך למילואים. שמחתי כשקיבלתי את המעטפה
החומה. לא, אתם לא טועים, כבר שנים שהמעטפה אינה חומה.
|
התעוררתי היום בשבע בבוקר. זה היה נעים. כמו כל יום כשאני
מתעורר משינה העריבה בלילה. לפתע חשתי טילטול נעים מנענע את
מיטתי.
|
יום אחד באתי לביתך. לא הייתי אותו אדם שהכרת לפני
המלחמה.
לא הבנת מה קורה לי וספק אם היום היית מבין.
ניסיתי להסביר לך ונבהלת. קשה היה לך לקלוט שחברך הטוב הפך
בין לילה לאדם אחר
|
אתמול נפלתי מגבוה. הגעתי כדי לקבל תוצאות של מבחן
תעסוקתי-תפקודי של שירות התעסוקה. הפסיכולוגית
התפתלה כמו שרק פסיכולוגים יודעים להתפתל.
לא נעים לספר לאדם שעשה תואר ראשון ותואר שני
שיכולתו התפקודית ירדה עד לרמה של כיתה ט'.
|
צילמתי אחד הרחובות המרכזיים של אשדוד שדרות מנחם בגין .
|
סוסים פראים שצילמתי במושב מתת
|
צולם בנוקיה 6288 בפלאש - מצלמה 2 מגה -פיקסל
|
צולם בנוקיה 6288 בפלאש - מצלמה 2 מגה-פיקסל
|
מדובר בציור אקריליק . בדרך לצפת .
|
מדובר בציור אקרילק שמונים על שבעים סנטימטרים .
|
בית בכפר. ציור אקריליק 70 על 80 ס"מ.
|
ציור בהשפעה ציורים של אדוארד מונק
|
ציוור אקריליק על קנווס
50 על 70 ס"מ
|
ציור עשוי בשמן . הגודל 70 על 80 ס"מ . הציור הוא נוף של ארץ
-ישראל . עצים אחרי שלכת .
|
הירדן ההררי - ציור קטן 40 על 40.
ציור אקריליק
|
הפרידה. תיאור של פרידה .ציור אקריליק .
|
ציור אקריליק 70 על 80 ס"מ. בהשראת הציור של קלוד מונה.
|
ציור קנווס בצבע אקריליק של פיורד בנורבגיה . בגודל 50X 70
|
ציור אקריליק על קנווס 04 על 05
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
חיים חדד המלך
של חולון
בת ים
אזור
בית דגן
יפו
וכל המדינה!
מתוך ספר
הגרפיטי הגדול
של חולון די.סי |
|
