|
לאהובתי חסרת השם
יש עיניים בצבע כלשהו
מה יפות הן עיניי אהובתי
מה נאות הן שפתיה הנעות
|
אמרתי לו שהכדורים אמנם
מקהים את הכאב מעט, אבל
גם את החיים
הם מקהים
|
היא אמרה לי
אל תגיד, תאהב
שתקתי
|
היום חול
גם באופן כללי
ובפרט פה, בחדר.
|
בשפיותי יש שניים
ובשגעוני
יש אחד
|
לאט לאט אני נרדם
ראשי כבד על הכרית
שקוע בתוכה עמוק בחושך
מול המסך הלבן
|
שכבתי על גבי והיא
מעליי, ראשי בין רגליה
נדחף מעלה ובפי
כמו פרי בשל מידי
|
אני מבין אותם
את כל אותם האנשים
אני מבין אותם
המכורים, ההזויים, המשוגעים
|
ואיך נדע שהגענו,
כשנגיע?
שאלתי הילד שבי
ואנחנו זה אני
|
בין ערביים פני שבת
שעת ייתכן ואולי
עת נפשי אלייך זועקת
עת לבי יוצא עד בלי די
|
אולי אשכב לישון
כאן, על הדשא המושלג
אולי אקפא למוות
|
כל כך רע
הרגשתי כשנפגשנו אז
לרגע
זה משהו שהיא
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
פתחתי רדיו במה
שמעתי שם את
התוכנית: יש עם
מי לאשר עם זה
שמאשר את
הסלוגנים, התקשר
גדעון רייכר
והתחיל לצעוק
ולעשות בלאגנים
על זה שהמאשר לא
מאשר לא
סלוגנים, בסוף
המאשר הוריד
אותו מהקו ושם
שירים שקטים של
הדודאים, לא כי
הוא התבאס פשוט
כי היה פיגוע.
ק. מרכוס מאזין
מכור ולא
מסלוגן. |
|
