|
יש דברים שלא שוכחים.
כמו הביצה שזרקו עלי לפני 7 שנים. זה לא שלא זרקו עלי ביצה
לפני-כן, זה פשוט שזו לא התפוצצה.
כל ביצה שזרקו עלי ראיתי קודם-כל בעין-יפה. כי אם זורקים עלי
ביצה, סימן שאני משהו בשביל מישהו, והוא רוצה תשומת-לב ממני
ושאני אדע איך הוא מרגיש -
|
אף אחד מעולם לא הבין את חיים, למה הוא מסתובב עם מזוודה עמוסה
במסמכים. הכל מתוארך מסודר, הכל שלו. אנשים לא אהבו את המזוודה
של חיים כי היא תמיד נראתה נקיה מידי, ומכל זווית היא הבריקה
והפריעה בעין.
|
לילה שחור של הרים בענן וירח בחצי התורן. ערפל נשפך על המרקם
הקהה, נצבע בירוק העמוק של הסבך, ונראה ממש כמו שכבת לקה זוהרת
וחלקה באור הירח שנראה הלילה כמו מוסיף לחשיכה.
השיחים בפסגות נעים ברוח, כל אחד בקצב וצורה שרק לו. הם נראים
כמו תלתלים שחורים בראש ההר.
|
רק במוגדר נמצאת שלמות ורק כהרף-עין
רק בגדול, בלי הבחנה: הומצא - היה לאיין
|
הנה בא הרגע אך לפניו עוד רגע לחשוב
כך אחכה בתבונה של שיניים קפוצות למבט של דבר עבירה
נרעד לקרבת שפתיים כסילות של נעורים לבלי שוב
כי נדמה שהשטות שהייתה הפקרות הומרה תמורת אחריות עדירה
|
אלוהים תן לי להיות אתאיסט
הענק לי את המשמעות בזמני
ותן לי ענווה שאהיה אליטיסט
והקנה לי את הידע להיות אמוני
|
ארץ ספוגה כתמי-דם ששלג צחור ואטום הכחידם
חנוקים מאפר אדם העצים השדופים הגאים בעמדם
ארץ ספוגה בתיעוב שהלביש שיגעון בבגד חשוב
כאן מת עם כאוב באי-היגיון של שיקול וחישוב
|
זה היה ערב טוב, לא רחוק מהבית
היא פגשה שם באיש שלא פגשה מעולם
למרגלות הדפנה, בצלו של עץ זית
היא סיפרה שאחז בה ואחר נעלם
|
מרפרף בין זכר לזכר, מחטט וחופר בשיירים
מייצב את האצבע בשכר ומכווץ חלומות ושרירים
מעלעל בתרחיש כמו בספר ומזגזג בין חיים לחיות
כמו באש הדולקת עד אפר, יש תכתיב אבל יש גם חירות
|
יש דברים שלא עוברים במילים
אז אין טעם לקרוא את השיר...
|
דובי תמיד מחבק, זה התפקיד שלו בעולם
אני תמיד מזלזל, זה התפקיד שנועד לי
דובי הוא בובה שעשו כדי לשרת מטרה
אני עושה את עצמי והמטרה משרתת אותי
|
קובייה בחור עגול. פלא שלא מסתדר?
יותר מדי זמן, יותר מדי בית
וגן-ילדים שסביבו יש גדר
יום של שלווה ומחר - מדי זית
|
פתאום זה לא קרה, סחבת עובר בבטנת אישה הרה
רק קיים כאוויר, לא נרגיש בו עד אשר יחסיר
ולא ידרוש בו איש, גיבור מלחמה בפח אשפה מבאיש
דרושים לנו כולם מאוד, כמובן שעד לרגע בו נבגוד
|
אפשר להגיד שרע פה ולהרגיש שזה נכון
אפשר להגיד שטוב לי ולגור בתוך פחון
"טוב" יהיה לבחור איך אני רוצה להיות
חיים זה לא רכבת - יש צמתים ויש פניות
|
שוב פעם לבד כמו תמיד ההמון שוב אותי במקומי העמיד
הוא ביקש לו מראה לא תאום ובשל המראה העדיף לא לטעום
ואני רצונו מסוגל לממש גם אם שתיים ושתיים יהיו לחמש?
|
והפך מבט על פיו מכדי עין מזלזלת
ובועט הלב בחושך כחיה עם גב לקיר
ותכבד הנשימה כאילו כל שמחה אוזלת
עם כל אמת - מרחק שמחקיך אדם-יקיר
|
יושב האדם באמבט וגואה ועולה על גדותיו
לא שואל הוא: מדוע ולמה דווקא כך?
טוב לטיפש שפועם לבבו וזורם ופורץ מידותיו
|
תשע-עשרה שנים, יום אחרי יום עומד כמו סלע
הראש פונה אל-על אל-מול מסך כחול
במציאות נוקשה, חולם כיצד היה עושה לה
את שהיה צריך לדרוש אך טמן ראשו בחול
|
למה מתאווים אנשים קטנים אלה?
מה מראה הנחש החונק את נפשם?
מה חזונם? הו, הראו לי הפלא
מה מחשכם? אמלט הן משם!
|
אני רוצה לחזור אל היופי ואל הזרות של עצמי לעצמי
לגלות בעצמי חדש ומחדש לגלות את עצמי
אני רוצה לתת זמן למילים שנראות משונות בתכלית
כי שונה התכלית שהולידה אותן, כל מילה קרן אור נפתולים
|
קהל נכבדי, הנה עתידכם
(נפתח המסך לעולם הרחב)
זה "מגניב" זה ה"פריק" וזהו בנכם
זו "סטלנית" זו "שווה" והרי הכוכב!
|
מהלך הייתי בשדות נעורי
הייראו צעדי? האטביע דתי?
אטפס לי בעץ נועז שכמותי
לראות האם מישהו מבית אחרי
|
מתוך משהו לא ברור
מתוך מעמקי אובדן
בלב-כבד המבקש שחרור
מדום פטיש עלי סדן
|
אני נושא עיני אל המגדל ללא משים
ראשו יציב בין עננים רופסים
אישה חוצה - יפה גם ברמזור אדום
תוהה, האם רבות כזו היו בסדום?
|
אני רואה אדם תאב נקם צמא לדם
שפוחד מצל עצמו כזקן מקץ יומו
יצור כמין ערפד שונא ומפוחד
שלא ידע בין טוב לרע לו תוצב מולו מראה
|
שקט לא מסתיר מילים. הן זורמות מתוכי, נכתבות על חזותי
פיקח לא צריך מילים. הן פורצות מרפיוני, נלכדות בתפיסתו
לא אוויתי לפגוע. התאוויתי לדמוע - להתאחד עם זהותי
|
משא אשר התחיל אי-שם כעת מגיע אל סופו
כחומר ביד יוצרת עשית אותי לכד
וזה מלא בשנינו וגעש - גולש סיפו
|
המעגלים סוגרים עלי והנדודים עוקרים מלב
את מה שאין עוד בכוחם של מעגליי להקיף
הארעי הכה לו שורש בחיי ומלבלב
הריקנות גרמה לאוטם ודרוש מסלול עקיף
|
משתנע-עצמי, קופסת מתכת מהודרת
חזית טכנולוגית בצבע עכבר
פותח חלונות - נושם בריזה משחררת
אל-תוך שק רקמות שבנס מחובר
|
משתנע-עצמי, קופסת מתכת מהודרת
חזית טכנולוגית בצבע עכבר
פותח חלונות - נושם בריזה משחררת
אל-תוך שק רקמות שבנס מחובר
|
מה שבינו לבינה לא מתורגם טוב בדרך כלל למה שבינו לבינו ובינה
לבינה
מה שמבטיח בעיות.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
הצילו!
שכחו אותי
באינקובטור!
אפרוח ורוד. |
|
