|
 484341091
כאב קדמון הוכיח בפני גורל מותי גורל חיי: שני קערות.
בראשונה אשר מעץ הניח פגיון זהוב להב ולה? שתי פיפיות.
|
לראות אותך נופלת לפני בדמע של טירוף זיעה וכר. להפקיר אותך
לחושך. שוגה ושוגעת כי דבקה באותו הרגע מצאה חנך את עיני וסדק
על לבי הוצר.
|
בתורם נגהו בי לחשים של חורף,
עת נפלו בך שיטפונות מעלי פניי.
צילקתי את פני בלחות ואת בקיפאונך,
מלכה של קרח עד וזוהמת חיבה ומין,
|
אל דומה הוא ירד, שולח מעוזות ארגמן מאדמות החיים אל ביב
שדים.
מאייר בלכתו תווי פניה, לזכור לא לזכור שאל בכותר נרקיסי
המדמנה
|
טללים של כחד, עוד חורטים עלי מקשת היותך.
פרח זר משורר בך.
יפי זר לך בין סדקי איפור, פסל דמותך.
פרח בר מתנכר לך.
|
בין מורדות של אובססיה לתהומות של טרוף היא עדיין מוצאת לה
מסתור.
תחת איזה סלע, נחבאת, חבויה, חובה מהאור.
מתפללת, מפללת, מתפתלת אל השחר השחור.
לא לא תמיד המציאות נוזלת רק כשדמע סב אל עור.
|
|
|
