|
היא, היא הייתה מהשקטות, אלה שקברו את הפנים שלהן עמוק בתוך
רעמת שיער. שיער ארוך וגלי ושחור היה לה. כל כך שחור...
הסתירה את העיניים העצובות שלה מאחורי זוג משקפיים עבות שלא
הוסרו אלא ברגעי חולשה של התבוננות לבפנים.
|
"הכל פתאום התעמעם והצעדים נעשו איטיים, כמו בסרט שהתמונה
עוברת להילוך איטי... הים סער כל כך וכשהיא הלכה לפתע התבהרו
השמיים, וקרן אור קטנה פילחה את מסכת העננים הכבדה שהייתה
פרושה בשמיים... וכמו בתיאטרון לרגעים הגלים היו על הבמה, והוא
הבין מה שהשמיים ניסו לה
|
...."מבעד לשיחי השרף המרקדים, מחביא את הכאב טוב טוב מאחורי
הכתף...."
|
"איך יום הולך ובא
ואין בו חזרה
רק מילים שנשחקו כבר
והפכו לשקט."
|
|
|
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
בלופ
אז מאיפה בעצם
שותה הדג?
דגן? |
|
