|
זה טיפשי לשבת בפנים ולחכות לארון הקבורה שלנו. אלעד יוצא
ראשון. אסור לי, אבל אני מפחד, ואני מכניס את המחסנית ודורך את
הנשק.
אני מתנצל גבעתי, וגולני, ודובדבן, ומטכ"ל. אני לא משתווה
אליכם ולו ברמה אחת.
|
איפור. מי בכלל צריך את זה? למה זה טוב? מי מעריך בן אדם על
סמך מראהו החיצוני? למי בכלל אכפת איך מעריכים בן אדם? והיא
חיוורת.
|
רק להעריך את בת-האנוש הזאת, שאלוהים שם בה כל כך הרבה השקעה
וכל כך הרבה יופי. פעם ראשונה בחיים שאני באמת מבין מה הכוונה
האמתית של המילים: "יופי" ו"הדר".
|
אני כל כך מתקשה להבין שלפני רגע היו פה חיים, ועכשיו הוא לקח
אותם. עוד נשמה נוספה לרשימתו הארוכה.
אני עוטף את כולה בשמיכה ומסתכל עליה. אני לא מצליח להבין, איך
אפשר לקבור מישהו.
|
אלוהים יצר דבר אחד שאלמלא לסביבה הייתה השפעה עליו, סוף כל
סוף היינו יכולים למצוא הגדרה למילה "מושלם".
|
דמעות מלאו את העיניים. דמעות של גאווה, דמעות של שמחה, דמעות
של תודה. דמעות הגורמות לבן אדם להבין, שאין משמעות לחייו לולא
אותם גיבורים שרק אלוהים יודע מהיכן היה להם את האומץ, העוז,
היכולת והגבורה להקריב חיים למען אחרים.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
מה שבטוח-בטוח.
מה שלא-לא.
תרנגולת |
|
