|
היא מאמינה באינטיליגנציה מלאכותית
בעקבות מפגשים אישיים עם מחשב מסויים...
אוהבת רוק כבד, גלידה וילדים בני שנתיים ביער
חשוך...
מוטו לחיים: עוד לא מצאתי אחד..
חוסר שפיות- כי החיים פשוט לא כיפיים בלי זה!
היא פתחה את הדלת ויצאה אל הרוח החורפית. היא התקרבה אל קצה
הצוק. בזמן האחרון היו לה מחשבות כאלה, 'אני לא אחסר לאף אחד
אם אני...'
|
אור מלא, ואור קטוע,
אור שזז, ואור רגוע,
|
אם הוא לא היה אחי,
אותו לאהוב לא הייתי פוחדת.
|
יום קיץ שטוף שמש
יוצאים ברכבת לדרום,
מלאים זכרונות מליל אמש
מנסים לשכוח ולחיות את היום.
|
הכלום עוטף את הכל
ממלא את כל הפערים
את כל החסכים
חסך בחום,
חסך באהבה,
חסך בידידות
|
לאמא יש בעיניים מבט של חיבה,
ואחי לועס שוב, הפעם סנדוויץ' עם ריבה.
זהו עוד יום שבת רגיל,
בחיק משפחת גיל.
|
לפתע נשמעה נהמה מתכתית, משהו לא אנושי, היא קפאה על מקומה,
עיניה נפערו אימה.
|
היא ישבה כשכפות רגליה נוגעות אחת בשנייה, הידיים שלה היו חצי
באוויר, כמו בתנוחת מדיטציה, הכרס הקטנה שלה הייתה במרווח של
רגליה.
|
עולם שבו יש קניונים, התי קפה, מקומות בילוי, מחבלים מתאבדים,
מכוניות תופת, מטעני חבלה, ובתי חולים.
|
עכשיו תחני את המכונית ליד הפיאט הלבנה. יופי, לאט! עכשיו,
תאבטחי את הרכב. בואי.
הם הלכו בשביל הצר המוביל לבית הספר לנהיגה.
את רוצה לשתות משהו? את בטוחה? את תמיד כל כך חסכונית?
|
אל הארכיון האישי (7 יצירות מאורכבות)
|
|
"מה זו השטות
הזו לקצר את השם
שלך ל'רק
ניטשה'? אתה
תישאר לנצח
ניטשה
צרונונוביץ', לא
איכפת לי שזה לא
יתפוס לדורות!
מה אתה חושב
שאתה, קאנט?"
אימא של ניטשה
ובוריס |
|
