|
אישיות טיפה הוזה ולפעמים לא ברורה, אמורים לתקשר
סבר פנים יפות ובכבוד..
ה-19 בנובמבר, זה היום והתאריך שזכורים לי.
היכן הייתי ב-18 בחודש - לא ידוע, ואת ה-20 אני לא מכיר ואולי
לא אכיר.
זה קרה ב-19 בחודש. חיי מתחילים וגם נגמרים.
האורות כל כך חזקים בפניי וההבזקים נשארו בי גם כשאני נרדם.
|
כשפסנתר נופל כולם שומעים מה קורה...
אבל כשילדה בת 16 יורדת מן חלון באמצע הלילה כולם ישנים.
כשפיל נכנס לחנות כולם רואים...
אבל כשילד בא וגונב כולם עסוקים.
|
אפלה שסוחפת
נרגשת, בין הצללים.
מבריקת עיניים וטהורה ,ככול שיכלה...
|
..."אני אוהבת את האופן שבו הוא מתלבש,
הולך, מסתכל, יש לו מבט ריק בעינים,
זה גורם לי להביט בחזרה,
הוא אדיש שזה גורם לי להיות פרועה,
|
עגום עולמו וחש ריקנות כללית, נשפכת בעולמם הצבעוני בעוד עולמו
שלו שחור ולבן בלבד.
נבנה הוא באהבה אך נשכחה היא ונעלמה...
הוא אומן אמיתי, שאינו מבין מילה.
|
אני אוהבת את האופן שבו החיים מטלטלים ככה. סתם.
בום! אתה מת.
אדמה קרה, עורב באופק... צווח. מנפץ את הדממה.
עובר אדם ועוד אחד...
|
אני מרגיש את זה, אני מרגיש את הרגליים רועדות ועוד שניה יהיה
לי שבר...
זה תמיד קורה לי...
|
אני יודע שאימא כבר יודעת.
ושגם כל הכיתה.
אבל אני בסדר כי אני יודע שאני הולך לפגוש את אלוהים.
|
אני בודדה כעת וזקוקה נואשות למגע, מגע חם, מגע שאליו אני באמת
אוכל להגיד שאני מתגעגעת.
הרי לא יכול להיות, לא יכול להיות, שאנשים משתנים
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
לפעמים בחופשים
האח התאום שלי
מחליף אותי
האיש האדום בצד |
|
