|
 
איש אחד שקוראים לו פרנקל, הולך ביום קיץ מהביל ברחובות תל
אביב הסואנים ומחייך לעצמו. אף אחד לא יודע שהוא מסתיר סוד
גדול מאחורי חיוכו- שהוא אדם מאושר.
|
שי עמדה באמבטיה והברישה את שיערה הארוך והדק, מביטה בעצמה
בראי בריכוז מנומנם של בוקר. הפיג'מה עדיין הייתה על גופה,
עטורה בציורים של פילים סגולים וג'ירפות ירוקות.
השעה הייתה 8:00 בבוקר והיא הייתה בחדרה הישן שבבית הוריה,
החדר שבו גדלה ובו חלפו נעוריה.
|
יש דברים שנשארים אתנו עד המוות, ככה אני מאמינה. והסיפור שלנו
הוא מהדברים האלה שחותכים גבולות, זמן והתרחשויות. אני יודעת
שמן הסתם עברו עליך כל כך הרבה שינויים מאז הפעם האחרונה
שדיברנו. אני יודעת גם כמה שאני השתניתי וסביר להניח שגם אצלך
הדברים השתנו.
|
שעת לילה מאוחרת. ירח מלא עומד באוויר ומפיץ אור בדולח על
העצים שבחצר.
יאיר מסתכל מהחלון על המרחב הסגול הדומם שמסביבו. אור מנורת
השולחן שלו נראה חיוור כל כך וכמו מנותק מההוד הרציני הזה של
הטבע שממשיך לפעום גם כשכולם כבר ישנים.
כבר הלילה החמישי ברציפות
|
אז בסוף הבאתי איתי את הספר הזה של אתגר קרת שנקרא "געגועי
לקיסינג'ר". חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לקרוא בו כי הוא כולו
היה מלא בסיפורים קצרים. בכל פעם, הייתי קורא לי אחד מהסיפורים
הקצרים האלה ומיד אחר כך הייתי מסתכל שוב על המים כדי לראות
שאף אחד לא טובע לי.
|
כמו במין סחרור מטורף נכנסנו לתוך הקשר הזה שבינינו. קשה לומר
מה בדיוק זה בא ללמד אותנו. אולי זה סתם אחד מהסיפורים הקצרים
האלה של הקיץ...
|
סיגל עבדה בתור מדפיסה בשעות אחה"צ. משרה חלקית של סטודנטים.
עבודות סמינריוניות, דוקטורטים אפילו. והיא כותבת מהר. כותבת
בקצב של ריבוא מילים בדקה. וכל פעם כשהגיע סוף השבוע הייתה
נשברת קצת, כמו מראה ישנה שנסדקת קצת ככל שעובר הזמן. וברקע
היא שמה פינק פלויד.
|
מישש את חדקה
בעיניו העצומות
דמעה נצצה
רגליו קלות
|
|
|
הצעה מגונה
#349:
חמודה, את מוכנה
להחזיק שניה את
הידית, אני
באמצע משהו. |
|
