|
דברים שלא נקלטים במצלמה,
טיפות טיפות ושמש חמימה.
כחול עד אינסוף,
אופק ללא גבול נשקף מן החוף.
|
מה תהיי בשבילי?...
זו שתדליק את האור בעיניים?
|
משחקת תפקידים אני...
כותבת בסערת חושים, מזדיינת... בערך באותו האופן...
שמלה קצרצרה, מאוד "עושה את זה" לעצמי...
נהיגה חזרה מהפאב ללא סיפוק...
אם לא אתן למישהו אחר, אז לפחות לי...
רק אני יודעת, איך בחמש עד עשר דקות לעשות את זה.
|
לקחתי שאיפה. שאיפה עמוקה בחזרה אל החיים.
על הסף, כ-10 שניות בין חיים למוות, האוויר אוזל והראש מתמלא
בקצה קצה של הכנות הפנימית שלי.
|
עדיין מחכה, מחכה לך ליד השער..
מחכה לטלפון, למילה, לסימן , לחיבוק..
מחכה שתיראי אותי..
|
לראות את הכל דרך מקצב גיטרה, דרך רוח קרירה חמימה ועיר אורות
שלאט לאט מתרוקנת.
כל הנוף הזה נכנס לתוכי, בכל נשימה שעוברת.
|
בכל פעם שאני מאבדת את עצמי קצת, מייד אני בורחת לשם, למקום בו
הזמן עמד במקום, לא היה לאן למהר או מה להספיק, פשוט להיות.
|
ימים של סתם..
ימים של בטלה,
אבן על הלב שלא יורדת, שיטה, שלא ממש עובדת.
|
אם אוהב את המחר שלי, אוהב גם את העכשיו.
האתמול תמיד דועך בסופו של דבר...
|
לא נותנת לעצמי להיות פה, לא איתכם.
בהנף יד, אחזור להרגיש כמו קודם, כמו אז.
|
ומה המשמעות של ה"כאן" הזה בכלל...?
ברגע אחד חולף, שוב ה"כאן", העכשיו, הופך לאז... לשם....
|
מתהלכת לי, עטופה.
הרהורים שעוטפים אותי, הרגשה.
לא משנה מה קורה בחוץ, קר או חם,
אצלי נעים, מתחת לשמיכה.
|
|
|
אני עושה לעולם
טובה בזה שאני
חי.
אני אעשה לו
טובה גדולה
בהרבה כשאמות. |
|
