|
22, תלמיד ישיבת הסדר, מתגורר בהושעיה בזמן הפנוי,
חובב קאונטינג קרואז ואמיל אז'אר, ומאמין.
הכל היה נראה כאילו רק מחכים למנהל שיפתח את הדלתות לאולם
הגדול והמחניק הזה, שהסרחון שם כבר נכנס לקירות וסותם לך את
הנשימה כמו בטון, והכל כבר מוכן, יש אותנו ויש את העורות, וגם
התופרות ישבו וחיכו ואכלו גרעינים ומדי פעם צעקו יא אללה איזה
חום השמש נמסה על הארץ
|
אדם מתקשה מדבר יפות
עם אדם אחר, אף הוא
מתקשה, ויתרה מכן, מתלבט.
|
עד שזה כואב איני מרגיש דבר גם לא את הרוח שראש החץ דוחק
עד שהוא ננעץ
כך שכאשר הוא ננעץ
הכאב הוא מהיר והחלטי כמו
הבחורה.
|
כמו לאחר עבודת קיפולי נייר, פתחתי את הדף שלי
כדי לראות מה היה.
|
שתי שורות של מילים נאמרות בשני צדי
עוקפות מימין ומשמאל, נצמדות
|
ואצל מי תקומו מחר בבוקר, נשות רטאלין
אין אהבה, ואי אפשר לנשום, נסתפק במין.
|
למישהי שתאמר לי כאשר שרירי רפים
ומתוכם לעינים כבויות
ולנשיפות איטיות ושקטות.
|
ראיתי את נעורי
במחנה קיץ, והבטתי
בנערים כמוני בוחנים נערות
שלא השיבו להם מבט
|
אותו איכר אף פעם לא אהב את טעם הקמח
לעיתים רצה להוסיף סוכר, לעיתים קצת מלח
ולפעמים, כאשר הלחם היה מוכן וממש לפני בליעה
נזכר שבעצם הוא רוצה מחיטה מלאה
|
|
|
הסלוגן הזה
מוקדש למען חללי
הסלוגנים. כל
אותם סלוגנים
אמיצים וחזקים,
בנינו, שנפלו
בקרב כנגד
סלוגנים טובים
מהם ולא נבחרו
לדף האחורי. יהי
זכרם ברוך.
הפאסיבי |
|
