|
עיניו הזהובות הסתכלו על הזקן. מבטו החודרני לא מש מטרפו.
אחרי שנים שנדד בעולם, מנודה, הוא מצא אותו. האיש שהיה אמור
להסיר את הכל מעליו. את הניבים, את הטפרים, את הבושה. לקחת הכל
ולהשאיר אותו כפי שהיה פעם. אדם ככל בני האנוש.
|
שחור. זה תמיד שחור. הנשמה, החיים... המוות. שחור שתוקף אותך
מכל מקום. אתה מנסה כל הזמן להדוף אותו, להתעלם ממנו, לקחת
אותו ולדחוף אותו לאיזו פינה נשכחת בנפשך, אך הוא לעולם לא
יפסיק, הוא רק ימשיך לתקוף.
יתקוף עד שלא תוכל יותר.
|
לעמוד על קצה הר. לראות את השמיים מעליך כמו שצריך, ללא כל אור
מאף עיר מתועשת קרובה.
|
בחירה תמיד עומדת לפניך.
בין אם ללכת בדרך הימנית או השמאלית, הטובה או הרעה, זו שמלאה
בעצים מלבלבים או זו שהגשם מעליה שוטף עצים יבשים.
|
|
|
אל תשאלו מה
המדינה יכולה
לעשות בשבלך,
תשאלו מה אתם
יכולים לעשות
בשביל המדינה
הציוני |
|
