|
ילד היה אבי, בין יודעי דבר
תמונה אחת נותרה, ילד אחד
|
הנה אדם מאבד עצמו לדעת
שבריר שנייה, ונעשה המעשה
הקיץ הקץ ידידי, סוף המחזה
|
אם אינך שבה
לא תהיה עוד אלא שממה
ואקשיב לה אני
לפעימה שעוד נותרה
|
מי אמר שהכל אבוד?
באתי הנה את לבי לתת
כמה דם הביא עמו הנהר
באתי הנה את לבי לתת
|
משאלותייך פרצו סכר בלבבי
ותשוקתך סוערת, נהר בלי מיצרים
הנה תמו גרגרי החול בשעוני
|
כמה שירים שרתי לך?
אך קולי נדם
האם על שערי ליבך
מזמורי הלם?
|
העיניים ההן הירוקות
שהביטו בי רוגע
הותירו בנשמתי
צמא נצחי לאהבה
|
את יודעת זה לא קל
המחשבות האלה שלא עוזבות אותי
אין לי מילים לתאר זאת
באנגלית או צרפתית
|
קרעי את כל מכתביי
ואל תחפשיני עוד
כך ייטב לשנינו, אהובתי
|
יום בו באתי אליה
מי יבוא? וגם יבוא
וודאי עלום יהיה אובדנו
רק עוף השמיים יוליך קולו
|
ואני ראיתי את שלא ראה איש
ואת שלא תראה היא לעולם
כששאלתי לשמה באחד הימים
עת פגעה בי בדרך, בין צאלים
|
אני יכול עכשיו לברוח
אני בטוח
היא לא תדע
ובבוקר תתעורר במיטה ריקה
|
ליאור אומרת שהיא אוהבת ידיים חזקות
עם כפות גדולות המלטפות כשמבקשים מהן
כשהיא צוחקת, רואים טור שיניים לבנות
וכשלא רואים, שומעים אותן
|
מי הוא שקנה אהבתו בחלקת לשון?
מי היא שמכרה אהבתה במתי מעט?
מי הוא שסופו חידלון?
מי היא שסופה כמעט?
|
ומשברי הים זעקו
במעמקים שאלו
הצדפים בקשו
אש גחלים בערה
החול נכווה
רוח יבבה...
לכבוד בואך
|
אני מאמין בך נישמתי
בתקיעת כף, אני מאמין
שהכל בטוב נוצר ולטוב
יועד ואין בו רע , אין
|
יש נערה אחת
שמציתה בי רגש מיוחד
רגש שונה, רגש אחר
וקול פנימי בי אומר: שב, ספר!
|
נר קטון הדלקתי בחלוני
שלהבת מאכלת פתיל חייו
ליל שימורים זה לילי
עד ישוב דודי משדה קרב
|
באת אליי
עת עזבתי אני
כאורו של אפריל
אל דמדומיו של ערב
|
לכי אהובה
אל תעני אותי
חרטי על לבך
את פרידתנו
|
לאהבה שלי יש פנים
אין לה גוף
אני מתאמץ, מחדד ראייה
מכסה עין אחת ומביט
מכסה את השנייה
|
זה קרה שוב היום
בהפתעה גמורה
צעדים שקטים, טופפים
נשימה אחת נעתקה
|
כינורי יעירה שחר
לנעימתו ידעו שפתיי דרור
|
דבר לא נותר במקומו
רוצה לשבור את הספלים האלה
רוצה לבגוד בך עם השטן
להעיר את משפחתך
|
|
|
כשאתם אומרים
"שלח לחמך" למה
אתם מתכוונים?
לשלוח את הלחם
שלנו או לשלוח
לחמנו, אבא של
הכלה? כי זה ממש
לא בסדר, את
מטעים פה ציבור
שלם של אנשים!
שטולבך
בדיסלקציה. |
|
