|
ילד היה אבי, בין יודעי דבר
תמונה אחת נותרה, ילד אחד
|
הנה אדם מאבד עצמו לדעת
שבריר שנייה, ונעשה המעשה
הקיץ הקץ ידידי, סוף המחזה
|
אם אינך שבה
לא תהיה עוד אלא שממה
ואקשיב לה אני
לפעימה שעוד נותרה
|
מי אמר שהכל אבוד?
באתי הנה את לבי לתת
כמה דם הביא עמו הנהר
באתי הנה את לבי לתת
|
משאלותייך פרצו סכר בלבבי
ותשוקתך סוערת, נהר בלי מיצרים
הנה תמו גרגרי החול בשעוני
|
כמה שירים שרתי לך?
אך קולי נדם
האם על שערי ליבך
מזמורי הלם?
|
העיניים ההן הירוקות
שהביטו בי רוגע
הותירו בנשמתי
צמא נצחי לאהבה
|
את יודעת זה לא קל
המחשבות האלה שלא עוזבות אותי
אין לי מילים לתאר זאת
באנגלית או צרפתית
|
קרעי את כל מכתביי
ואל תחפשיני עוד
כך ייטב לשנינו, אהובתי
|
יום בו באתי אליה
מי יבוא? וגם יבוא
וודאי עלום יהיה אובדנו
רק עוף השמיים יוליך קולו
|
ואני ראיתי את שלא ראה איש
ואת שלא תראה היא לעולם
כששאלתי לשמה באחד הימים
עת פגעה בי בדרך, בין צאלים
|
אני יכול עכשיו לברוח
אני בטוח
היא לא תדע
ובבוקר תתעורר במיטה ריקה
|
ליאור אומרת שהיא אוהבת ידיים חזקות
עם כפות גדולות המלטפות כשמבקשים מהן
כשהיא צוחקת, רואים טור שיניים לבנות
וכשלא רואים, שומעים אותן
|
מי הוא שקנה אהבתו בחלקת לשון?
מי היא שמכרה אהבתה במתי מעט?
מי הוא שסופו חידלון?
מי היא שסופה כמעט?
|
ומשברי הים זעקו
במעמקים שאלו
הצדפים בקשו
אש גחלים בערה
החול נכווה
רוח יבבה...
לכבוד בואך
|
אני מאמין בך נישמתי
בתקיעת כף, אני מאמין
שהכל בטוב נוצר ולטוב
יועד ואין בו רע , אין
|
יש נערה אחת
שמציתה בי רגש מיוחד
רגש שונה, רגש אחר
וקול פנימי בי אומר: שב, ספר!
|
נר קטון הדלקתי בחלוני
שלהבת מאכלת פתיל חייו
ליל שימורים זה לילי
עד ישוב דודי משדה קרב
|
באת אליי
עת עזבתי אני
כאורו של אפריל
אל דמדומיו של ערב
|
לכי אהובה
אל תעני אותי
חרטי על לבך
את פרידתנו
|
לאהבה שלי יש פנים
אין לה גוף
אני מתאמץ, מחדד ראייה
מכסה עין אחת ומביט
מכסה את השנייה
|
זה קרה שוב היום
בהפתעה גמורה
צעדים שקטים, טופפים
נשימה אחת נעתקה
|
כינורי יעירה שחר
לנעימתו ידעו שפתיי דרור
|
דבר לא נותר במקומו
רוצה לשבור את הספלים האלה
רוצה לבגוד בך עם השטן
להעיר את משפחתך
|
|
|
