|
בראינוע הישן של סבא של גרוסמן
היינו יושבים בחדר החשוך
על פלסטיקים גדולים בתפזורת
|
אני לא יודע עוד כמה זמן אחזיק מעמד
|
היא נושקת לפני
עומדת על קצות אצבעותיה
|
ידיים דקות, פנים משולשות, עיניים משוכות בשחור.
|
"הו כנסי" אני אומר
והיא צועדת בהיסוס...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
"היית גדול,
באמת!" אמרתי לו
רגע אחרי. רק
שילך כבר,
הגורילה.
אחת שהיתה צריכה
זין בדחיפות,
והתפשרה. |
|