|
היא עכשיו הייתה אני ואני הייתי כמוה
בובת חרסינה קפואה בוהה בחלל
ללא הבעה
בובה על חוט
התנדנדתי ברוח
היא מצאה לה בית בתוך לבי
אך אני נשארתי יתומה ללא בית
ללא לב להיות בו
|
היא הייתה אשליה כל כך מתוקה
כובע קש ושמלת פרחים קטנה
מתחבאת, משחקת
אך למרות כל מאמציה
|
הרגשות תוקפים אותך כשאתה הכי לא מוכן.
והיא כבר לא בטוחה
כשאויבך נכנס למבצרך, הדבר אומר שכבר אין לך יותר לאן לברוח...
לא מפניו בכל אופן...
והפעם... הפעם היא מוכנה
|
הלב שפעם בה פעם, הלב החם
הפך קר וקשה
סלע גיר מתמוסס
אבן בגוף זר
הדם כבר לא שם
והקרעים מעידים על מאבק שלא נגמר
|
גופה התייצב והיא המשיכה ללכת
כבובת חרסינה
כגוף ללא נשמה
|
המסכה נשברה
זו הייתה הפעם הראשונה
הפעם הראשונה לאחר שנולדתי מחדש
מחדש כנשמה בגוף זר
ששונתה הבעת פניי
|
נתקלתי בו
בסימטה חשוכה
הוא חשק בי
הוא רצה
|
מתוך סמטה עמוקה
הוא קרא לי
קולו היה עמוק
מחריד
|
מקומות ריקים בפאזל שנראה - ככל שעובר הזמן וככל שאתה גדל -
חלקי הפאזל שכבר הרכבת. והם, שבעבר נראו לך גדולים - הופכים
פתאום קטנים... קטנים כל כך .
|
מונחת כעת בתחתית אותו ים שבו נקברתי
בים סודותיי
בים שקפא ביום שבו גם אני קפאתי...
|
|
|
-אבאש'ך
ערומקו?
-לא, לא ככה. עם
יותר
שורוווק...
-אבאש'ך
ערומקוווו?
-יותר טוב...
אני רואה
שיפוווור
עצוווום...
צחי מכוכבי
השכונה מלמד את
אפרוח ורוד כיצד
יש להגות נכונה
את השאלה
הגורלית הנ"ל. |
|
