|
הייתי עוד אחת ממאדים, עכשיו אני עוד אחת מנגה.
ילידת 1991
זה בסדר אם אתם חושבים שאין לי כישרון, גם אני בד"כ
חושבת ככה.. :)
"אתה מרגיש משהו? אתה מרגיש את המגע שלי?" היא שאלה.
"אני..." התחלתי לגמגם, "אני מרגיש קור."
|
"תקפצי, זה נגמר. אל תהיי פחדנית." איימי כמעט נזפה בה.
"לא, זה יכאב."
"ועד עכשיו לא כאב? עוד כאב אחד קטן, מה זה משנה?"
|
היא נדנדה את רגליה החשופות מעלה ומטה כילדה קטנה ומאושרת,
"תראה אותי וויליאם, אני נערת הרגליים החשופות! בלי חוקים, בלי
מגבלות, יושבת על גג ביתי ומביטה בכוכבים."
"את נערת הרגליים החשופות שלי, לוסי. אני אוהב אותך."
"גם אני אוהבת אותך, איש האמת.
|
הוא ליטף את פניה בהנאה, "הו אניושקה, את כל כך עדינה, כל כך
יפה. יש לי מזל שמצאתי אישה נהדרת כמוך. את כמו ציפור, ברבור
לבן ואצילי." ידיו עברו מפניה אל שערה הבהיר, "ציפורים הן
חופשיות." היא סיננה.
|
אני דג, שט במעמקי האוקיינוס השקט יחד עם עוד מיליוני דגים
אחרים, אוכל אצות, שותה ונושם מים מתוקים ואולי כשיוצא מעט
מנמנם.
|
אני תמיד מסתכל עליה מרחוק. חוקר אותה, רואה מה היא אוהבת,
רואה מה היא שונאת, רואה למה היא מקווה וממה היא מתרחקת.
|
במגדל גבוה היא עמדה, דמעות רבות בעיניה, תלתלי משי ארוכים
נופלים אל רצפת השיש המפוארת, והשמלה שלבשה הייתה היפה מכל,
נתפרה בשבילה על ידי תופרת הארמון שלה, שהתיימרה לקרוא לו
בית....
|
"לאן אתה חושב שאתה הולך? בשביל זה הסכמתי להיפגש איתך?!
לעזאזל, אני צריכה ללמוד את זה, לא לצאת יותר עם לוזרים!"
|
חשוך כאן במערה, אני לא אוהבת להיות כאן. החושך הכבד הזה והריח
עושים לי רע מאוד.
|
"לא!" צעקתי בחוזקה עד ששמעתי את הד הצעקה יורד לאורך הבניין,
עיניי נפוחות מדמעות ועיניו של נדב שלי בוהות עליי מהמרקע"
|
אשחק בך כמשחק, כמו פאזל של אלפיים חתיכות, אפזרך על הרצפה
הקרה.
כל חלק בך, כל כך קטן, אך באותו האופן, כל כך חשוב.
|
כשראיתי את דולי, הרגשתי הקלה.
עכשיו כל העול ירד מעלי, אני אדם חופשי.
|
היא יפה בחושך, כשאף אחד לא מסתכל.
היא יפה בחושך, כשאף אחד לא יכול להעביר ביקורת, רק בחושך היא
יפה
|
אני רוצה לשבת איתך על ספסל, סתם כך, מול שקיעה שיורדת בפרדס
הישן, להשעין את ראשי על צווארך, המחמם, המנחם...
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
יש אנשים שפשוט
לא מבינים שאם
העולם מושתן זה
לא משפיע על
הצהוב שבשמש |
|
