|
Some dance to remember
Some dance to forget
הוא עמד שם, על מדרגה מרוחקת במידת מה ממנה, המדרגה שממנה צריך
להיתלות על מעין מוט סלעי ניצב לקיר, להתנדנד קצת ולזנק אל
המדרגה שלה. והאיש שעומד שם הוא האיש שהכי לא ציפתה לו. לא אחד
מהמושב, לא אחד מהסביבה, לא אחד שנראה מהארץ אפילו.
|
שאלו אותך פעם מה תיקח לאי בודד?
|
באחת השבתות נסעתי עם רוני, החברה הכי טובה שלי, לים. רוני
הצליחה לשכנע אותי אחרי די הרבה זמן. אני פשוט נפרדתי מאמיר,
החבר שלי, לפני לא הרבה זמן. אמיר ואני היינו "חולי ים". היינו
נוסעים לים בכל הזדמנות שהיתה לנו.
|
טיפות טיפות ממשיכות ליפול על כתפי החשופה.
|
אני פשוט סקרנית לדעת מה קורה כשחותכים את הורידים...
|
היום אני בן 16. טוב, בעצם אתמול, כבר חצות. יאנק והחבר'ה
הבריחו קצת יין, מאיפה אני לא יודע, וחגגו לי. אני זוכר, עד
לפני שעתיים-שלוש כולנו הרגשנו נורא גדולים וכמעט מבוגרים, אבל
עכשיו הכאב ראש הזה לא עוזב אותי.
היי... הבתים האלה לא נראים מוכרים...
|
בכל פעם שאני מבקרת את אמא שלי במושב, עולים ומציפים את מוחי
זכרונות. זה קורה לי במיוחד כשאני מביטה מחלון המטבח אל הבית
השכן.
|
תמיד בערב, כשהייתי חוזר מקניות בסופר-מוטי-הכי-זול-בשכונה,
וגם סתם מהעבודה, הייתי רואה אותה יושבת שם.
|
הוא עמד שם, בפתח החדר. בידו הימנית אחז בזר פרחים עטוף בנייר
חום מרשרש, ובידו הימנית גירד בתחתית העורף. ממקומה על מיטת
החולים, דפנה יכלה להריח את הבושם שלו.
|
שלום.
אני נטע הירש, והדבר הכי מסוכן שעשיתי בחיים שלי היה להצית
סיגריה.
|
אני יושבת באוטו הקטן שלי. חם היום. מאוד חם היום. אני שולפת
את הסיגריה האחרונה מהחפיסה, ומציתה אותה. "כוס אמק" סיננתי
לעצמי. "דווקא היום המזגן המחורבן החליט לשבות". הפקק בכביש
התארך לפחות לעוד 700 מטר לפני.
|
Down the stream
There I'll seat
Waiting for you, like I always did
|
אני דועכת בצד
ואין אף אחד מולי
|
ואתה חודר לתוך עיניי
מביט בשאלה
זה הזמן, המקום, הרגע
|
ואתה משיב לי בבת צחוק
מסתובב אלי בחיוך של אושר---
|
כבר יבשו הדמעות
יותר מדי בכי ליום אחד
|
רק להריח את הריח הנעים שלך,
זה כל מה שאני מבקשת עכשיו.
רק להצמיד את האף הקטן שלי
לבגד שלבשת,
|
ולופת בחיבוק של אצבע את הזרת,
מגע של יד אחרת-
|
באותה שניה, ראיתי אותה
את הנשמה שלך
|
רוח קרירה
מביאה עימה בשורות של חורף
|
עמדנו שם שנינו
מחכים למשהו שלא יבוא
|
כשהשמש יוצאת מבין העננים
מפילה את קרניה על הארץ
|
אני רוקדת
מסתחררת בתעופה עילאית
|
לא ניחשת
שבבוא הזמן
תילכדי
במלכודת התמימות
|
התעוררות לידך היא אחת ההנאות הקטנות שלי בקשר שלנו.
מפתיע שדווקא בבוקר, אחרי מעט שעות מנוחה, כשיש עוד טעם של
לילה בפה וקורי שינה על העיניים - דווקא ברגעים האלה אני מבינה
כמה כיף וטוב לי איתך.
|
כל יום איתך היה המראה חדשה. לקחת אותי למקומות חדשים, מחקר
יומיומי על פלאי היקום.
|
בזמן האחרון חייתי בזכות הידיעה שעוד מעט אני אשוב ואראה את
העיניים האלה. העיניים הכחולות, נוסכות הביטחון, המנצנצות
לעברי עם השתקפותי החלושה באישון השחור.
|
כמה שירים שהקדשתי לך, שכתבתי עליך ובשבילך
כמה מילים ואותיות בסיפור אחד
כמה תווים במנגינה, כמה צבעים והנפות מכחול בציור
|
אני פשוט לא יכולה לסבול יותר.
את הכל.
|
אחרי שחשבתי שלעולם לא אוכל עוד,
הייתה תקופה נחמדה, והיא הסתיימה,
סוף סוף.
|
תמיד כשאני מחכה למשהו, יש לי הרגשה של עצב בפנים, בבטן. עצב
כי אני יודעת שבקרוב זה יגמר, עצב כי אני יודעת שאחרי הכל
יוותר בי חלל שחור ענק כזה, שאני לא אוהבת.
|
פעם שמעתי מישהו אומר שכולם מחכים למשהו שלא ישוב עוד.
|
וכששיערך מפוזר את נראית כמו ילדת פרחים קטנה. מנסה לחזור 40
שנה אחורה, לשנים שעוד היה טוב
|
הרוח של הים מושכת אותי החוצה. הים - שמרגישים פה, אבל אין
סיכוי לראות.
|
לדעת את הטעם של הלחי שלך, על הבוקר, כשהעפעפיים חצי- פתוחות,
ואחר כך לטעום גם את הפה.
|
מאז שזכרתי את עצמי ידעתי שהוא שונא אותי. הילדה שהכי מפחדת
בטיסות שהפכו לשגרת היום ביומם של אמא ואבא, הצווחנית המעצבנת
שתמיד הייתה צריכה ליווי מאחת הדיילות.
|
ההרפתקאות החדשות של סופרגלו
|
אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
|
|
אתמול בחמש,
אחרי הצהריים
הלכנו למכולת
ובדרך ראינו,
שהגן שלנו סגור.
אז הלכנו הביתה
ושלי מצצה לי עד
שנרגעתי.
החבר של שלי
מתוודה על
טראומות ילדות. |
|
