[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אהרון אויב




אל היוצרים המוערכים על ידי אהרון אויבאל היוצרים המעריכים את אהרון אויב
http://www.unknown.nu/futurism/slap.html

"סטירה בפני טעם הקהל"




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
חלון גדול, מהססות, אז חוזרות שוב ועולות ושוב חשות לאט לאט את
קור המתכת המזמין המתעמת עם חומו של תנור סלילים העומד בקדמת
החדר. שפתיים מוצצות את קצה הסיגריה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
ובחדר המבושם מייאוש וחסד, זרח האור האלוקי,
כמו נר בלתי נגמר של עד בלי די ואין עוד מה. נצחי
חי, נושם...

זמן שבו אולי המפעלים העמומים
הורגי הזמן המתמחים,
יניבו איזו אנחה קלה של בוקר

קינה
ולא מתת לאט אלא כך כמו בבוא גויי הים...

בין תלי הזמנים העומדים על הסך,
משנה השתיקה עוד את זאת שאספנו,
את זאת שבחרנו לשאול היא עושה
כבשלה, כלהטוט בכובע.

קינה
ואם אברח מצד דוחק רחוק
ליפול על ברכי כמבכה את הרוח
הנה אני לאה שוב שולמית
כי גמעתי די סלע

ממעל למערות הסתיו שוכבת ארץ-עיר,
פניה צחורות, היא שרה מזמור לקולות הרוח...

גם עיר, מתנשמת כבדות,
כעוטת מוות, מרמזת מילים אחרונות.
חורזת פנינים במעטפת זכוכית,
שרה רקוויאם לקולות הרוח.

והנרות הנדלקים בחצרות, הבניינים
הגועשים בלי תום ושיפעתם-
זוכרים זמנים שהאוויר היה צלול
וריח של אביב מתוק עד מחלה
חיכה לנו תמיד בפתח ערב...

אור עמום, שתיקה גדולה
ובתוכה
כילוי יפיפה כחליל בשחר.

אכזבה
הנה כי כן חלפו קרעי הזמן הסוככים
הכל שב לרצונו.
והעצבות, ידה קמלה את רשף צרותי
כאטלס הנח לו לבסוף, במשכנו שלו.

קינה
המו מרכבות הים
ייתן הכל בעשת נחמתו,
יקיר שלי חכה לשמוע (זה) חגך,
נגעתי ברשף הסליחה המתפלל

הבה נצעד אתה ואני, הן אני העוון
שהכרת היטב.

וצריחת שתיקתך הרכה
כמחוון מימי

פוסטמודרניזם
יקירי חולני עתה הגיע הזמן לשוטף
הגופה, ובחרדת קדושתם יעברו ממילה
למילה קמלה והחדר לבן כה לבן הוי לבן
עוד לבן על לבן שנשלב בלבן,

לא ידענו שכך יעברו,הספינות היטלטלו כה וכה,
שעוני הימים נסחפו במים התכולים כחמנית
ברוח. הילכנו יפה יפה בין הטללים.

גורל
מתי יגיע כבר השבע אפס אפס של חיינו
כשיעלה הנצח עלינו...

אלגיה
הפתולוג מדבר אל אלוהים בשירת הלהבים,
בלשון סכינים ואלוהים לא רוצה לשמוע...

כמיהה
לפעמים אני אובן את רצוני
לפי התנועה הכללית באותו הזמן
לפי ההישנות המבורכת

ויבבי, על שקין ידע כל זאת,
הריח שאון מנועי הדיזל בלילה
של בליץ

מזון חדש וקר של האורים,
הצדק, בני, הצדק.

פואמה
לפצע, יחזור אחד האנשים,
וארמונות מנותצים של ישע
וחיבה נושמים אלי, ומתנשפים...

אהבה
את
נגזרת
שלי
אהובתי

מחאה
כל הזמן החיילים רוצים אוסקוט אוסקוט, וניצה הקטנה
שותקת ושותקת ואחרי הזה היא שוכבת על הצד ובוכה
וקוראה ז'ורנלים של חתונה

עתה, אנא, חתמי את המכתב הזה
בקצה ידיך המשוכה,
ודעי כי ככל תפושה את, את ככל תפושה.

מתוך המעקות החלודים, כיעור
מתוך שאון שרירותי זחוח

בתוך המון אדם סואן,
שם עלי שלכת נופלים מלבנייך...

סונטה
רונן עדי שלבי החופש המוזח
וברוחם שלטי פלאים מאת הפרא...

קובץ שירים
הימים עוברים ואין מוצא ואין צמתים שלא ידעתי העשרים וחמישי
בדצמבר 1973 אז גם טבלנו טוב בטוב כאן באגם המר.

צמד שירים
חסר קישור, כעומד מבעד גדר
הפרדה של תודעה,
גבולות מותווים לו כמציאות




אל הארכיון האישי (3 יצירות מאורכבות)
עם אני יחתוב
סלוגן אם ארבה
שגיהות קתיב
העורך יטקן לי
עותם?




גפילטע פיש סובל
מדיסלקציה קלה


תרומה לבמה





יוצר מס' 23570. בבמה מאז 13/6/03 11:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאהרון אויב
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה