|
במה חדשה
הכל ישן,
ובכל זאת מה השתנה -
אני ילדה, אבל גדולה.
אוהבת מאוד.
לומדת מטעויות (גם אם ממש מתעקשת לא ללמוד מהן)
ומשתדלת ללמוד גם מהצלחות.
לא יודעת כלום אבל יודעת הכל, כמו כולם, אולי טיפה
יותר או פחות.
רגישה מאוד, מודה בזה.
לא טיפוסית.
אחת.
משתנה.
פעם היה נהוג לצטט פה שירי משוררים בביוגרפיה, לא
ברור למה, וזו תזכורת לטרנד החמוד הזה:
אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק,
אדם שר שירים כי הים הוא עמוק,
אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים,
מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק.
מה איכפת לציפור/ חנוך לוין
אמרי מדוע העולם כה זר עדיין
ואש ומים מביטים בו מכל צד
אמרי מדוע בו מפרפרים חייך
כמו ציפור מבוהלה בתוך כף יד
שיר משמר/ נתן אלתרמן
אישה אמיתית,
עם שם של ציפור.
11.2021
יוצאים החוצה, עדיין חמש בבוקר.
מוקדם מכדי שאנשים יסתובבו להם סתם ככה ברחוב, במיוחד כשהם לא
קיימים...
|
"אני רוצה חדר בבסיס, כדי שלא אצטרך להסתבך כל יום בתחבורה
ציבורית."
"זאת המשאלה שלך?" שאל הדג בתמיהה.
|
-"מה?! מה את עושה?!"
-"מצלמת אותך!"
-"למה?"
-"כדי שאני אראה לך עוד כמה זמן שבכית בגלל האדיוט הזה,
ונצחק."
-"די! שיר, זה לא מצחיק. אני אוהבת אותו!"
-"די, שיר, זה לא מצחיק, אני אוהבת אותו..." חיקתה אותי.
|
או אולי לפתוח כמה כפתורים
בחולצה המחניקה הזו.
|
הקצוות נסגרו,
הפינות התעגלו,
אך התמונה השלמה מסרבת לחשוף עצמה.
|
אמנות אגואיסטית,
שמטרתה היחידה
|
אם רק היו אוהבים אותי
כמו שאתה יודע,
אפילו שאתה לא.
|
עיניים ירוקות
מסתכלות מרוצות.
בן אדם יפה,
מנסה לא לראות.
בן אדם מגעיל.
גורם לי לבכות.
|
אני תקועה,
בין שמיים לגאנגס.
עם כל הגועל.
|
האהבה שלך לא בוטחת
ובעיקר אינה בטוחה
|
הערב אני הלבנה בחלומו של הירח
אני זורחת מאחוריו, הגשם עוזר לי.
|
אני רוצה להתעורר
ולחוש התרגשות במידה,
אחריות במידה,
כאב במידה
|
יכול להיות,
שהחלום הפך סיוט.
|
עדיין כואב
כלום לא השתנה.
לא התרגלתי.
|
תסמכו עליי קצת,
אני עייפה,
ויש לי עוד דרך,
זה נכון.
אז עכשיו שוב אני
ממשיכה מאיפה שהפסקתי אותי:
|
שוב אקדיש לך
שעות אחדות
מזמני היקר וסבלנותי.
|
כשאתה לא איתי,
אני יכולה לשמוע את הלב שלך פועם
לפי הקצב של המוזיקה שאתה שומע.
|
כל החלק שכולל בתוכו
אינטראקציה שלו עם הקהל (אני),
לא זכור לי.
|
שם זה רחוק, שם זה מגעיל.
וכשהכל קורה,
אני הייתי רוצה להיות כאן.
אם אפשר.
|
מנסה להפריד בין מחשבות שונות.
אך הן מתבלבלות לי אחת עם השניה.
|
הדם שלך
דבק בשפתי
והותיר
זכרונות כואבים.
|
גיליתי אותך כאן
מלנכולי ומורכן.
|
איך לקרוא לך?
נדמה לי שהכול כבר כתבתי
אך פתאום מגלה
עליה / ירידה
|
ועיני דולקות
אחר תשובה מפוחמת
לשאלה הצורבת מכל-
|
השם שלי;
הוא שומר עליי,
מסמן לי את דרכי.
|
כל השבוע
השבת עבדה
בללקק את פצעיה
ופצעי חבריה
|
אני נהנית מהן.
חלשות, עדינות,
מרגיעות אותי בכזאת קלות פשוטה.
|
ברשותינו -
כמה מילים של שלום;
על בית, על אמת
על בריחה
על גבולות
כמה מילים על בחירה.
|
פתאום, בלי קשר, אני מתחילה להרגיש רחמים על הנספים בשואה.
|
האהבה אינה יכולה להיות שיר, כי לעולם לא תוכל להגדיר את
רגשותיך במילים.
|
אז תודה להורי שהביאוני עד הלום, תודה לכלבה שלי...
|
-"אתה יכול לבוא." אמרתי והרגשתי את כפות הרגליים שלי מבעד
למצבה.
|
ככה היה נראה אהרוני אם הוא היה עשוי מפימו.
|
אל הארכיון האישי (17 יצירות מאורכבות)
|
|
אני אוהב אותך
ואת שונאת
אותי.
את שונאת כל מי
שאני אוהב ואני
אוהב כל מי שאת
שונאת, מכאן
יוצא שאני אוהב
אותי ואת שונאת
אותך.
שוב פסיכומטרי |
|
