|
לא בטוחה אם אני שקופה עד בלתי נראית
או חשופה עד כאב שלא ניתן לשאת
אבל בטוחה שהלב שלי חכם
לפחות כפי שהמוח שלי רגיש.
(11/2021)
לומדת מטעויות (גם אם ממש מתעקשת לא ללמוד מהן)
ומשתדלת ללמוד גם מהצלחות.
לא יודעת כלום אבל יודעת הכל, כמו כולם, אולי טיפה
יותר או פחות.
פעם היה נהוג לצטט פה שירי משוררים בביוגרפיה, לא
ברור למה, וזו תזכורת לטרנד החמוד הזה:
אדם שר שירים כי העץ הוא ירוק,
אדם שר שירים כי הים הוא עמוק,
אם תעוף הציפור, לא ישיר עוד שירים,
מה איכפת לציפור אם ישיר או ישתוק.
מה איכפת לציפור/ חנוך לוין
אני נזהרת מדברים נופלים
מאש, מרוח, משירים
בתריסים כל מיני רוחות מכים
כל מיני עופות מדברים
שיר הנשמרת/ תרצה אתר
צמחונית, עם שם של עוף.
ובכל זאת נדמה לי שעקפתי אותה בדכאונות. אני יותר גדולה ממנה
בארבעה חודשים, אז נגיד שהיה לי פור של שלושה חודשים ושלושה
שבועות.
|
יוצאים החוצה, עדיין חמש בבוקר.
מוקדם מכדי שאנשים יסתובבו להם סתם ככה ברחוב, במיוחד כשהם לא
קיימים...
|
היא תראה לו את שרידי צבע המאכל על ציפורניה ותחייך.
|
או אולי לפתוח כמה כפתורים
בחולצה המחניקה הזו.
|
When my life lights on fire
You seat down and wait
Till I turn into ashes,
You call it "rebirth"
|
הקצוות נסגרו,
הפינות התעגלו,
אך התמונה השלמה מסרבת לחשוף עצמה.
|
אמנות אגואיסטית,
שמטרתה היחידה
|
תן ללב שלך להישבר
לאלפי רסיסי מראות
זה קל להגיד כשזה לא הלב שלי
|
פעם הרגשתי שאקיא אם לא אכתוב לך
אז כתבתי לך ובכל זאת הקאתי
זאת נהייתה התניה
והיום לכתוב לך עושה לי בחילה
אבל זה בסדר כי התרגלתי
|
אם רק היו אוהבים אותי
כמו שאתה יודע,
אפילו שאתה לא.
|
אל תכרתי את התאנה
תני לה להיות המפלצת
שאת היית רוצה להיות
כשהיא מתפרעת יש לך
|
עיניים ירוקות
מסתכלות מרוצות.
בן אדם יפה,
מנסה לא לראות.
בן אדם מגעיל.
גורם לי לבכות.
|
אני תקועה,
בין שמיים לגאנגס.
עם כל הגועל.
|
האהבה שלך לא בוטחת
ובעיקר אינה בטוחה
|
הערב אני הלבנה בחלומו של הירח
אני זורחת מאחוריו, הגשם עוזר לי.
|
אני רוצה להתעורר
ולחוש התרגשות במידה,
אחריות במידה,
כאב במידה
|
יכול להיות,
שהחלום הפך סיוט.
|
סליחה שסלחתי מבלי שידעתם
סליחה שהתנצלתי יותר מדי
סליחה שלא התנצלתי
או לא התנצלתי בזמן
|
תסמכו עליי קצת,
אני עייפה,
ויש לי עוד דרך,
זה נכון.
אז עכשיו שוב אני
ממשיכה מאיפה שהפסקתי אותי:
|
שוב אקדיש לך
שעות אחדות
מזמני היקר וסבלנותי.
|
ראיתי אותך כמו בובת חוטים בתוך תיאטרון נייד,
בלב קניון הומה אדם והבובה בדמותך מופעלת
על ידי בובנאי בדמותך. האם זה היית אתה?
|
כשאתה לא איתי,
אני יכולה לשמוע את הלב שלך פועם
לפי הקצב של המוזיקה שאתה שומע.
|
זה מרגיש כל כך נורמלי,
שאנחנו מוזרים.
בלילה לא התנשקנו, אבל היו לי פרפרים.
|
יש קצת מקום בפסגה בשבילך
תצטרכי ללמוד קודם למחוק ולחייך
זה מה שמפריד אותנו ממך
|
כל החלק שכולל בתוכו
אינטראקציה שלו עם הקהל (אני),
לא זכור לי.
|
שם זה רחוק, שם זה מגעיל.
וכשהכל קורה,
אני הייתי רוצה להיות כאן.
אם אפשר.
|
מנסה להפריד בין מחשבות שונות.
אך הן מתבלבלות לי אחת עם השניה.
|
הדם שלך
דבק בשפתי
והותיר
זכרונות כואבים.
|
גיליתי אותך כאן
מלנכולי ומורכן.
|
אני לא בטוחה
אני לא צריכה
ובכל זאת משהו אומר לי
|
איך לקרוא לך?
נדמה לי שהכול כבר כתבתי
אך פתאום מגלה
עליה / ירידה
|
אין זה סוד כי נפשי
התנפצה על שובר הגלים
באוקיינוס הלבבות השבורים
תמיד יש מקום לעוד מיקרו רסיסים,
|
ועיני דולקות
אחר תשובה מפוחמת
לשאלה הצורבת מכל-
|
השם שלי;
הוא שומר עליי,
מסמן לי את דרכי.
|
כל השבוע
השבת עבדה
בללקק את פצעיה
ופצעי חבריה
|
אבל טוב לך, יחסית למצב
וגם לי טוב,
אז למה להקים מהומה?
|
אני נהנית מהן.
חלשות, עדינות,
מרגיעות אותי בכזאת קלות פשוטה.
|
ברשותינו -
כמה מילים של שלום;
על בית, על אמת
על בריחה
על גבולות
כמה מילים על בחירה.
|
פתאום, בלי קשר, אני מתחילה להרגיש רחמים על הנספים בשואה.
|
האהבה אינה יכולה להיות שיר, כי לעולם לא תוכל להגדיר את
רגשותיך במילים.
|
אז תודה להורי שהביאוני עד הלום, תודה לכלבה שלי...
|
אל הארכיון האישי (18 יצירות מאורכבות)
|
|
רינה בחייך!
נתקענו במעלית
שלוש וחצי שעות,
איך רצית שנעביר
את הזמן?
בע"מ מנסה לשקם
את מערכת
הזוגיות |
|
