|
אני יודע שנשימותיה
הן נשימותיי
|
הייתי צריך
לאהוב אותך
בדיוק כך
כמו מים פזורים
|
צרחות בחוץ
ארקדי דוכין בפנים
סימה
חושך
|
שיער צהוב היה לאיזבלה
וחיוך בלחי ימין
חיוך שהיה רק שלי
גם בטיולים לבד וגם כשעמדה לצידי
|
ובעינייך עדיין משתקפת
אהבתי המתפוגגת בין דפי
עברי החולף
|
סחרור שקוף
מנתץ לי את שארית
הנשמה
|
בין עצבות לפריכות
האושר
מוצא מקום
לנשימה חסרה
אחרונה
|
אני זוכר ימי שיש בחורף
את היית קוראת עיתון
ומנשקת לי על המצח
|
חזרנו בלילה
והייתי עייף
קרירות הלילה ליטפה
את עורי
|
לפעמים פסי הרכבת
לא יודעים
את הדרך
|
אני זוכר את הרגעים
שהייתי בתוך האדמה
לא תמיד בבהירות אבל
|
כאב מתמיד מתחת לקו התפר
בין זיכרונות לביני
ובינך ובינה
ובין מוות מיוחל ובין חיים בלתי נמנעים
|
האהבה שלנו
הייתה צריכה לחיות
קצת יותר זמן.
ככה הייתי יכול לזכור אותך
חוצה למשל פסי רכבת
או שותה מיץ
או מסתכלת על השמיים.
|
הפרפר הצהוב יאדים
מעצב
לא ירגישו יותר את הרוח
המבעבעת
|
דפ לבן ריק טהור בתול
עומד מולי
מלבין ביחד אתי
בודד וחלק
|
בעיר התחתית
ליד השוק
הייתה חנות בגדים
שבה
|
צליליה אכן
פה עכשיו
מגשימים
גשם
|
כואבים בגב
בראש
ברווח שבין עצמי
לבין
זיכרון חד ומלטף
|
תסתובבי תחליקי
בין זיכרונות שווא
מחייכת בגבה מורמת
וספק אוהבת
|
זיכרונות ילדות
מגרדות את ליבי ועורי
ומרסקים אותי
לשברי עבר .
|
לא לחינם היא ליטפה את ראשי
ואז נישקה בעדינות בשפתיים שבורות מצער עמוק
ומאהבה עוד יותר עמוקה
|
קו כחול רץ לאורך חיים
אתה רודף אחריו בנקודה אורית
ורץ ורץ
מנסה להגניב מבט לצדדים
|
מתחת לעץ מבול של עלים
התנפלו עליי בהתלהבות קוסמית
ירוק וצהוב ואדום מתערבל
|
כשאני לא שיכור
לבי מתקשה מעצמו
ונסגר
ונפרם
|
העיניים שלך
מבשרים על שקט
ובלבי יש חור שמתמלא לאט
לאט
|
אחרי זה תחייך
עם גומה פורצת דרך
ותנוח על סלע רך
במרחק חלום
|
אחרי זה תחייך
עם גומה פורצת דרך
ותנוח על סלע רך
במרחק חלום
|
ותיזכר ביום שבו
אבדת את הזמן
|
ימי חורף אפורים
מוזכרים
בתור נחמה נאצלת
|
ברגעים של סגר
הדמעה כלואה בתוך עצמה
והכאב מתפורר
לאבק סמיך סמיך
|
לא יודע איך הייתי רואה
את כיכר דיזנגוף בלילה
אם לא הייתי מאוהב בך
עד כמעט בן יהודה פינת ישעיהו
|
בזהירות
ובחוכמה סמי
אל תסתכל אחורה
תתקדם לפי התכנית
|
היא רצתה לעשות
ניסוים
ואני
אני רק יודע
|
אני אוהב לרקוד
להרגיש את המנגינה
מזיזה לי את הלב
הקפוא
מרוב
געגוע.
|
בדיוק לפני שהעין השמאלית
של הלב האמצעי
התחילה לפרוח
נבלתי
|
גם עכשיו כשרוחות הערב
מעבירות בך דקירות אפורות
ומלוחות אתה מבין שזה עדיין אתה
זה אתה גם עכשיו כשהכלום
|
אני אעלם בסוף נובמבר
לא אראה יותר את
|
קראתי אתמול
על צלן
ואיך בלילה קר אחד
הביט מעל
|
אני קורא מתוך שינה
שירי אבל ארורים
טיפות גשם שקוף
|
נעלמת לעד
ברחוב הצר
המתגעגע
לצעדייך
|
נואש אני לצימאון שפתייך
אהבתי עפה בין צלילי טיפות
האבק הסמיך
|
שלג נמס מתחת רגליך
כל צעד
מקדם אותך עוד קצת
אתה חושב על החיים
|
הייתי צריך
לאהוב אותך
בדיוק כך
כמו מים פזורים
|
ולא שמעתי את המילים
רק תיקתוק אהבה.
|
מיזנטרופ בעליה תלולה
מבקש סלק אדום לארוחה
מכיוון שאין בנמצא
הסתתר במערה
תעזרו לו ילדים
להפנים את החיים
|
השמיים שלי
שײַכים גם לך
שמיים אפורים וסוערים
וכחולים ואדומים מצער
שלך הם
אהובתי
|
שרה
אני רוצה לקלף עגבניות איתך
|
זהו בדיוק
הזמן
לכתוב שיר
הרגע שבו הנוזל
השקוף מבתק
|
אל הארכיון האישי (25 יצירות מאורכבות)
|
|
לא רק שאת
מכוערת, את גם
חסרת אישיות!
פרובוקטור. |
|
