|
אגם התחיל לכתוב בשנת 2006, מדי פעם הוא מפסיק, אבל
תמיד ממשיך, כי אי אפשר להפסיק כדור שלג שצובר בתוכו
חתיכות של דברים שנשכחו בעונות קודמות כשאנשים זרקו
דברים לא חשובים ועכשיו הדברים האלה מתגלגלים
ונעוצים בין שכבות מלוכלכות פנימיות והופכים בלית
ברירה למילים שמדאיגות ומשמחות את שושנה דור ואחרים.
אני חייב לחזור אל תוך החושך, אין לי לאן לנסוע חוץ מהביתה.
חוץ מזה, אני בטח מדמיין את כל זה. אני והדמיון הפרוע שלי, מחר
אני אזכר בכל זה ואצחק, לפחות אחייך, בנסיבות המתאימות.
|
זה בעיקר הריח, שממלא את האוויר, שמזכיר לי את הבית. ירקות
ירוקים שאני לא יודעת את שמותיהם, כאילו צומחים ומטפסים למעלה
אל תוך אפי. קציצות עגלגלות בתוך מרק כמעט רותח, הריח שלהן
מגיע בגלים קטנים. אפשר להרגיש את הכמון, את הזעפרן, ועוד
תבלינים שראיתי בשוק הרחוק
|
כך תישמע התנגשות בהולך רגל במהירות 60 קמ"ש:
בום פחחחחחחםחלגכחלגךחכלד.
וכך תישמע התנגשות בהולך רגל במהירות 40 קמ"ש:
בום אאוץ פחחחחח.
|
הם כיסו לכולנו את הפנים במטפחות, החליטו החלטות בהיסטריה כל
הזמן, ובדיבור מהיר, בצעקות הושיבו אותנו בחדר, ואז נכנס אחד
מהם עם רובה, למרות שהפנים שלי היו מכוסות, יכולתי לראות אותו
|
הוילונות עושים את התפקיד שלהם יפה. מתים. נחים. שוכבים בצבע
לבן קרם של ופל יבש במיוחד, כזה שגם אבא לא היה נותן לו ביס אם
היה מוצא אותו על השולחן בסלון אחרי שחזר מחודשיים בחו"ל.
|
Dead birds
Do come often
And lay next to me
|
Transmuted lycanthropy of dating.
I ware, these clothes
I bear,
These hopes,
|
Good morning my love.
I am very happy that you are in my life.
I've dreamt of spiders,
|
You are like a turned off TV
of snowy eyes
all wraped up in black
|
חייב לתת עכשיו ביס לסנדוויץ'
אחחח איזה ביס
איזה סנדוויץ'
|
אל תדע את העולם
אגם
מים זכים צפים
|
ואת תמצאי אותי.
טריטוריה לא מסומנת,
תבקשי אותי לשכוח,
להחנות מכונית משוריינת,
באורך מתרכך.
|
הצללים מסתירים אותנו,
בין הסיגריות מרחפים, מרפים
|
זה כמו לחבק
גופה
להישאר בקשר הזה
|
ומהות נשיותך
ניחוח דג נהר צעיר
חותך הרוח במהירות
כאילו כבר אינו מכיר
|
אך למרות שכך
את השיר אזרוק לפח
כי כבר אין לי
את הטלפון שלך
|
מה עושות האיילות
בלילות,
בשרן זרוק בפחי מסעדות
|
העולם טובע
האם אושיט לו יד?
|
האם נגעתי בך מספיק כדי לפגוע
האם פגעתי בך מספיק כדי לנגוע
|
בלונדינית קטנה
על צלך אני עוטה
במקום מסתור,
לא מדי בוטה
בו נזמין קפה או תה
|
חי לבד.
הלחם במקפיא,
פרוס באופן מכובד.
תריסים שכולי עציצים
חלקם פתוחים, חלקם סגורים.
|
אני אוהב פרחים לבנים
מתים בשמש
|
אולי תבוא, ותדליק את החושך
כמו שאתה אוהב
בוא דבר על פוליטיקה קצת
ספר לי על מה שכואב
|
בעץ חטבת משאלות
אני זוכר
ובין עצים ותולעים
עוד גופך מזיע וחותר
|
אני עוטה עליכם
תחושות שהספקתי לשכוח
תחושה שלפני רגע נזכרתי
המלצרית שאלה אם הזמנתי
|
בסוף כל הגברים
נופלים במקום
והנשים זורמות כיין
ונשפכות אל הסלון
|
מתוך זהות ומקום
אל לא-כלום
רחוק ועקום
בורח לו יום
|
אני אוהב אותך, אבל רק בשבילי
וזאת את שתישאר ביחד
עם הלבד שלי
|
הגשם שיורד עליי
הוא כמו
שמפו לטיפוח המראה הרגיל
בניחוח ימי רביעי
|
ואחרי המון משחקי תפקידים ששיחקנו,
אני מעבד שאני מאבד
את רצית שאכנס,
אבל לא עם המשתמש
אלא כמישהו אחר, שלא ישתבש
|
אמא
נתתי אגרוף לקרקרים שלך
הם כל כך שבירים
עדינים
|
הצדקה לחוסר צדק
נעשית בעיניים פקוחות
ודברים פשוטים כעורות
נוגעים בחדרי מפעלים
|
לא תשיר היא עוד שירים
ואת, תרפי את השרירים
ולא תרצי לדעת למה
|
הפוך גדול, חלש, דל שומן
עם קצף,
כל מי שיושב בשולחנות סביב קירח
ושקוע בעצב.
|
דממת המוות
בוקעת ממיטתה של אמי
בעודה בחיים
|
אולי משהו ייקח אותי הביתה
החיבוק שלה
לא מזכיר לי את שלך
|
אני מפסיד את האהבה
של כל הבנות שאני לא פונה אליהן עכשיו
בשירות ההכרות
|
מרגיש קצת רחוק, האם אני אשם?
זה אני, שכמו תמיד
קורא לך בשם.
|
כשחותכים באמצע
מיד נופלות כמה חתיכות
אל תוך השמן הרותח של אור היום
ובאור האתמול, אור היום דוהה
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
- זה מה שאמרו
כשנולדתי!
קומיצה נתקף
נוסטלגיה
כשחברתו מקיאה
לידו. |
|
