|
נעולת זהב באדמה מברכת
אהלך פסע דק ברך מרגלותיו
שמים בראשי יציפו אישוני
כחל חד ינכר כל הקרבה.
בגדר המזימה נפתח עדנה
הזויה שולטת במיני המרחק
לדו-ממדי יחמוק בשר
ויותר מכל פנים לקונטורים.
אהב חלק כדז ביד ילד
בבקשה שקוף לא יגליד אצלי
רוח בינונית יניחנה מפוזרה
פיסות ראי בין עלוה מסוכסכת.
"לדו-ממדי יחמוק בשר"/ יונה וולך
ממליצה לבקר בדף היוצר של אחותי היקרה, מלכת
הכוכבים
אי התענוגות שלי.
ואתה מביט אל הים המשתקף בתוך עיני הדבש שלי מאושר כל כך, מודה
לי על שגיליתי לך את הצמח המיוחד הזה "שיעשה אותך שמח",
|
ושוב תשבור את ליבי,
עוד פעם בלי להתכוון
|
מחוברת לתחושות ולמילים,
שרויה בהזיות קלות,
איש שחור מנענע בראשו
לקול מוסיקה חרישית
|
לערבב כימיקלים באלכוהול, וסוכריה
לשתות הרבה מים
להרגיש את הקלות (הבלתי נסבלת)
|
אדבר על עולם משלי
ועולמם של כלבים
ועולמו של אל עליון,
|
פורמת מעליך בגדי חטא
טבולים בדם ילדות,
בדם ילדות יפות מראה
|
הכעס הזה יוצר עולמות
על דפים לבנים,
בדים נושנים,
וצידי עמודים וכריכות.
|
זה לא עזר הפגישה של ליל אמש,
אנחנו עדיין לא טובים בין השמיכות,
זמן טוב להחליף מצעים מרובבי חוסר חשק,
או אהבה, או אולי קואורדינציה,
|
הלוואי והייתי שיבולת נעה עם הרוח
אך יציבה במקומה,
צומחת לגבהים, שורדת סערות
ויובש וזרמים
|
היא חלמה בהקיץ על ירוק של חמציץ,
היא חלמה ששדות פזורים לה בכיס, וצחקה
|
משובץ זכרונות אפלים
מקבץ נדבות בעל רגל מעץ
|
בפנטזיה שלי ערסלתי גופך,
המהול ביין אהבתי,
ששומר שנים בחביות של ליבי
|
רוטטות בלשוני החיה,
תזעקי לחנייך,
תווים, תווים לרוחב
ארבע קירות,
|
בדידות מפעמת
פחד
וחדש. החדש רוגש
הישן מפגיע
וחיוך נעלם בין דמעות
|
ואפסיק לאהוב לעולם, למען האהבה.
|
ושוב לדלג, לוותר על חלומות
שנלחמת להגשים
|
ריח חריף של זרע וזיעה,
מביטה בך, עיניי בוכיות,
עוד אש, עוד עשן,
עוד רגע מכוער שייזכר בשתיקה
|
הנביא של חיי קראתי לך
שברת לי מיתוסים
|
ענן לבן עם קשת,
נגעת בי כבמשי פראי,
פרעת שיערי,
|
אני אלופה בלסבול,
חוצה את קו הסיום, בהשפלה
אני שבויה של שתיקותי,
צועקת אל מצולות נפשי המיוסרת
|
מדברת למראה כאילו זה אתה,
סוג של ייאוש מצטבר, מסתבר
מבטים מעוכים שלי אל תוך עצמי,
פרצוף שרק עכשו גיליתי שקיים
|
אני גרגר חול, גרגר חול
הנישא ברוח מערבית,
מבעד לנקיקים צרים,
|
מתנועה שפולחת את מחשבותיי
כפרי הדר בשל
אבקניו מתנדפים אל חלל החדר
|
בשדה שנקטפו חייכת בין חמוקיה,
שאינם שלי אך היו
כל אחד הוא מילה שאמרת
כחרב בליבי.
|
להתיר את הקשר,
להתיר לחיוך- לפרוץ בי
והחוצה
|
יונה בנתה קן,
על תריסיי המוגפים,
מנסה לאתר קולות מבפנים,
|
משופע ריחות של
חלב חם וסוכר נמס
ממתיק את הכאב.
|
ריח של מוות,
פנים סדוקות,
עיניים קפואות מבט,
|
מחלות פה וחניכיים, סרטן וריאות עכורות עד שחורות,
שוב נשכח האוויר מאפי,
עד ששוב ידעתי מהי נשימה,
אני המלאך והשטן של עצמי, נתתי לי שוב את חיי
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
|
זה יכול להיות
יותר גרוע, וזה
יהיה.
אופטימטריסט. |
|
