|
נולד בחודש תשרי כמובן!
היום כבר היה מכנה עצמו בשם- לבן תשרי אבל שמות לא
ניתן לשנות...
אוהב ימים לבנים, עננים סגריריים, את ציפורי הסתיו,
חצרות חבויים, סימטאות ציוריים, שדות ומרחבים וכמובן
את כל אלו שאוהבים את הדברים הנ"ל, אבל גם האחרים
יתקבלו בשמחה :)
מה זאת אומרת מי? הציפורים הנודדות כמובן! אינך יודע שהגלים
הראשונים שלהן כבר החלו להגיע מהצפון הרחוק? בפעם הבאה שהנך
יוצא החוצה הבט אל השמיים ותשמע אותן קוראות, בעת מעופן אל
ארצות הדרום - הסתיו היפה ביותר, הסתיו היפה ביותר...
|
השעה הייתה ארבע אחר הצהרים. השמש הייתה אדומה וקשה וכולם ידעו
שהים יכבה אותה עוד מעט. ובאמת כולם גם היו שם. אולי לא כולם
אבל המוני אנשים שירדו אל החוף ובאו לחזות בשקיעה האחרונה של
השמש.
|
היא נתנה לאותם גלים להרטיב את כפות רגליה היחפות, ואז עצמה את
עיני הדבש שלה ולקחה נשימה ארוכה של ים, וגלים, וחופש. והיא
ידעה את מה שיודעים בעצם כל הילדים כמוה, ואין זה משנה מתי הם
חיו, או היכן - שאין כמו ביום חופש ראשון על שפת הים הכחול
הזה.
|
ומרי-אן הביטה אל צוף במבט מחויך ומלא סודות והשיבה לה בלחש כי
זהו מסע מתוק ומיוחד, מסע שאותו כל אחד חייב בסופו של דבר
לעבור. ואז היא קמה, וליטפה בעדינות את פניה של צוף וגם את
טופי, וקרצה לה בחיוך מסתורי, והלכה והתרחקה משם, כשהחתולים
בעקבותיה, והציפורים
|
אני למדתי את זה מאבא שלי, משה, כי הוא מקליט בטייפ שלנו
סיפורים שהוא המציא ואחר כך אני שומע. יש לנו טייפ אדום כזה
וגדול וגם אפשר לשמוע בו חדשות אבל אני לא כל כך אוהב לשמוע
חדשות, רק אולי כשמדברים על מזג האוויר, כי אני אוהב לשמוע
שאומרים שמחר ירד גשם
|
פרד היה משאית. הוא נולד במפעלי הייצור של סמיטריילר המצויים
במדינת מישיגן שבארצות הברית הגדולה והגיע לארץ במשלוח גדול
שעשה את דרכו, לכל אורך הים, על גבי אוניית ענק.
|
.. ואז.. בדיוק אז הם יראו אתכן! הם יעצרו ויביטו בכן
בהשתאות כי אתן תהיו הדבר הראשון שהם יראו מאז שהתעוררו וקמו
ויצאו מהמיטה, כדי להתחיל את היום הזה.. הם יביטו בכן
מופתעים, חלקם יסתכלו עליכן בריכוז רב וחלקם ירפרפו במהירות,
כדי לא לאחר לשיעור, או לאוטובו
|
בסיומה של השדרה הוא ראה מולו שער עגול מאבן. שער מפוסל העומד
במרכזה של סוף השדרה. זה היה מוזר אבל גם מיוחד. הוא עבר דרך
השער ואז הרים את ראשו והבחין כי מעליו, בחלק העליון הפנימי של
השער, נחרטה המילה אביב. אבל עכשיו זה היה בכלל סוף הקיץ, כמעט
סתיו.
|
וחוץ מזה היו לו עוד מאה סיבות לפחות לרצות למות וכשיש כל כך
הרבה סיבות, מסוג זה, אז כנראה שהמוות מרגיש ובא בעצמו.
וכשהוא הבין את כל זה אז הוא פתח את החלון והרוח שמגיעה עם
הערב נכנסה אל תוך החדר והוא נשם אותה והסתכל על בנייני
המגורים שבמערב ועל השדות שבצפו
|
וגם בפעם האחרונה שביקרתי כאן, זמן רב לאחר שכבר עזבתי, היה
סתיו. הסתיו היפה ביותר, כך הבטיח לי שומר הלילה. כך סיפרו לו
הציפורים הנודדות. ועכשיו זה חורף. הציפורים עפו, האנשים
שהכרתי גם עזבו ואני... אני כבר לא יודע מי אני. החורף העצוב
ביותר
|
זה עושה טוב לדעת שמאחורי ים אפור של בניינים, מסתתר לו ים
כחול של גלים.
זה עושה טוב לדעת את זה גם אם לא יתאפשר לכם להגיע אליו היום,
או מחר, או אפילו בכלל לא בזמן הקרוב.
|
"מי זה המנכ"ל פה? עדיין בועז?"
"סליחה, אדון רימר בשבילך! אבל איך אתה מכיר אותו?"
"..עבדנו קצת ביחד ב אסם.. הכנת הזמנות.. אם יוצא לך תשאל אותו
אם הוא עדיין אוהב את הפתי בר האלה עם העטיפה האדומה יותר מאשר
העטיפה החומה..
|
סליחה, אולי אתה יכול לעזור לי.. נראה לי שטעיתי קצת
במסדרונות..
- וודאי! להיכן אתה צריך להגיע?
לדפהיוצר שלי.. פשוט טיילתי בין הדפים האחרים וקצת הלכתי
לאיבוד..
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
על שלושה דברים
העולם עומד
על הכוסית שלפני
והסגריה
שאחרי... |
|
