|
אדם אינו סך כל תולדותיו, אלא הוויתו ברגע מסוים.
כרוניקה ידועה של הרעה יזומה. יד מכוונת ומגששת עלי תענוג
מפוקפק, שסופו הוא מפגן חולשה ממושך.
|
מעתה, כל יום הוא הכנה לקראת מיתה.
את החיים יש לנהל בצל חרדת נטישה ופטירה.
|
|
|
"גיא, אל תבין
אותי לא נכון.
טוב לי איתך.
באמת.
ואני גם אוהבת
אותך.
אני פשוט...
בתקופה קשה .
ואני מרגישה,
שאני צריכה
הפסקה לנשום,
להחליט מה אני
ומי אני לפני
שאני נופלת עליך
ככה...
איך זה?"
"לא רע, ממש לא
רע. קצת דמעות
לא יזיקו"
"הוא עוד יבכה,
המניאק"
מייפל בחזרות
גנרליות לקראת
הפרדה. |
|
