|
אדם אינו סך כל תולדותיו, אלא הוויתו ברגע מסוים.
כרוניקה ידועה של הרעה יזומה. יד מכוונת ומגששת עלי תענוג
מפוקפק, שסופו הוא מפגן חולשה ממושך.
|
מעתה, כל יום הוא הכנה לקראת מיתה.
את החיים יש לנהל בצל חרדת נטישה ופטירה.
|
|
|
למה את מתפלאת
שכל היצירות פה
עצובות?
תיראי את הרקע
השחור הזה.
גולש בבמה מסביר
לאמא. |
|
