|
פעם היה כאן שיר של נירוואנה.
..
היום אני בת 18, בעיקר כותבת ומצלמת.
אני אוהבת לפהק ולראות אילו אנשים מסביבי נדבקו.
אני אוהבת בחורות שמעשנות ווג מנטה ובחורים שמעשנים
קאמל.
אני אוהבת לסוע לתל אביב לסופ"ש ולהסתכל על איך
שהחול מתערבב לי בין האצבעות והים מתערבב עם השמים.
אני אוהבת שוקולד. ושוקו בכוסות של מקס ברנר.
אני אוהבת את איך שהשיער שלי נראה כשאני מפסיקה
לגזוום אותו הוא אורך לאיטו.
אני אוהבת להשאר עם שורה אחת יפה מכל ספר שאני
קוראת.
אני אוהבת שירה מודרנית, ושירה יפאנית, ושירה.
אני אוהבת נמשים.
..
מעט היצירות שנותרו כאן נכתבו לפני מינימום ארבע
שנים.
אני כאן בשביל הנוסטלגיה.
שידליק לי את הסיגריות. שישבור אותן-ויזרוק אותן לפח. שיתמכר
אלי. שיבחר לי מתנה מרגשת ליומולדת. שיאהב את אמא שלי, וירשה
לי לא לאהוב אותה אם צריך.
|
ובחנוכה נדליק ביחד נרות ונשיר "מעוז צור" ויהיה המון אור.
|
|
|