|
בס"ד.
הגיחה לאוויר העולם בשנת 90
בלי לדעת מה ציפה, מצפה ויצפה לה...
עדיין מחפשת את הדבר הנכון,
הדבר שבשבילו היא מחזיקה חיים...
"ואולי במקרה, יגמרו החיפושים... ואולי הוא יהיה
הדבר שבשבילו החזקת חיים..." [ואולי - עברי לידר.
אחד השירים שיותר מדברים אלי לאחרונה].
"אנו מאמינים בני מאמינים, ואין לנו על מי להישען,
אלא על אבינו שבשמים.."
בורא עולם אני אוהבת אותך אהבה עצומה!!
and any memory is so painfull
so lovely
|
ידיך כקנה סוף
נעות עם הרוח הלוך ושוב
|
האופק מצטבר בלהט,
המראות מכים במבט
כף רגל שמונחת,
ופוסעת לה לאט
|
but it cannot break
when it's not even whole yet
|
Every stap I take
than more fear I feel
|
you'll come and break my heart
when you'll come it will be so hard
|
ופה זה המשיך,
על גבי הים הכחול,
אספנו את כל מה שצריך,
והפלגנו במחול
|
חיובי מהסוג שכולם רוצים,
שנאטמים רק מלהקשיב לדממה,
שממנו כולם כל כך מרוצים,
שמפריח בדקה את השממה
|
איש לא יידע,
את שהיא מרגישה.
איש לא יידע,
איך נפשה כה תשושה.
|
דם נשפך,
עצב נמרח,
על כל קצוות תבל,
הדמע משתולל,
|
ושהקטע יסתיים,
ושהרגע יתארך,
שהכל יתגשם,
והיום ימשך...
|
שבריר של עצם,
חיוורון פניי,
|
שניה ארוכה,
נתיב מסוכן,
דקה של שריקה,
שמסמלת אזהרה שהרגע כבר כאן
|
עיניה בוהקות,
כאור בדולח
אוזניה נושקות,
מצחה שטוח
|
דמעותיי איש לא חש בכאבן
ועתה כאשר עיניי יבשות מדמעות,
יוצאת אני פורשת כנפים
בשדות זרים יוצאת אני לרעות.
|
האם הכאב היה לשווא?
והלב כבר מאוכזב...
מאוחר מדיי לתהות
מזמן יבשו להן הדמעות
|
הוא הצמיד את פיו לאוזנה ולחש את שמה
קירב את אפו, והריח את בשמה
השתכר מהניחוח המתוק שעל צווארה
העביר את ידו וליטף את שיערה
|
הבכי מוסתר מאחורי מראה שקופה
שמשקפת את דמותי החיצונית
בעוד שכל כולי למולך חשופה
שבורה לרסיסים בצורה קיצונית
|
כאלו הם הימים
כשהם מתארכים ומתארכים
הם אינם נגמרים
רק נמשכים....
|
חבוי בך כאב,
מהזן הנדיר,
חבוי בעמקי הלב,
משהו שביר,
|
אנחנו ממשיכים
אך הם אינם
אנחנו חיים
משום שהם חרפו את נפשם
|
טיפה,
של דעת,
דמעה,
שנמנעת
|
אך הדרך לא תמה,
היא שטה בין שפתיים כואבות,
עוד כמה
ייקח לה לנחות?
|
זה מן סבל לא ברור,
על משהו שלא קיים,
כמו שטח קעור,
כמו הגאות שבים
|
יש לך שלווה חיצונית,
אך בפנים נטרפת דעתך,
אין לך דממה פנימית,
ההגיון הולך ודועך,
|
רואה,
אך בעצם סתם בוהה
מלאה,
מלאה בכמיהה.
|
גם אם בחוץ קר
אצלי תמיד חם
מאז, הוא בידיך כבר
וטוב לו שם
|
מבעד לדלתות עולם,
גיליתי חלום,
לא כזה שיכול להתגשם - כמו כולם,
אלא אחד, שרגיל להלום..
|
אני מודעת לכך,
שאין זו המציאות,
אך אני כמהה לך מלאך,
כמהה לשלמות
|
הנה אדווה יצאה מהמים
הגיעה אל השמיים
|
רוצה לשפך בפניו הכל,
אך לא להעמיס כביכול
משליכה דף נוסף לערימה,
ואוזרת לגרונה עוד נשימה
|
מצב,
סטטי נייח,
ששב,
מחדש שיח,
|
מתהלכת יחפה,
שושנים לרגליה
עורה רך כקטיפה,
זרים לשדיה
|
חושך הליל מחוויר על הניצנים
והטל גולש על העלים הדקיקים
כתמים, כתמים, חיבוקים ראשונים
הקרקע בוקעת מלאה בסדקים
|
עברו חודשיים והכל נראה זר לחלוטין,
חודשיים והכאב פג לו, הכעס דהה
הרבה השתנה, אין דמעות
אין צביטה בלב, ואפילו התהיות - כבר לא רבות.
|
כששריקת הציפורים
שותקת בחורף
|
ענן כבד,
משכין ערפל על ביתי,
עוד חבר אובד,
וכך פוחתת אהבתי...
|
ההסתגלות לכאב,
למעט
דימומים של הלב,
שאף ממנו לא נותר דבר כמעט
|
לראות את הצללית,
שמשנה כל צבע,
|
גורפת לערימה,
ואוזרת עוד נשימה
|
שוב לבד,
אין כאן אף אחד,
אולי במוחי
|
שמש,
כל כך ערנית היא כעת,
שולחת את קרניה כלפי אדם מתייאש,
גם הוא קורן כעת
|
דמעה ודמעה,
קולעת משאלה של דממה
|
מגיע לי, לדעתי, הרבה יותר ממה שהוא נותן לי.
אולי זה פשוט לא מספיק, אולי הוא כבר מאס בי.
|
אני כן נפלתי. עמוק מאוד אפילו, ונשברתי לאלפי רסיסים קטנים
וחדים כמו סכין שכל אחד מהם פצע את הלב שלי והשאיר שרידי
זיכרון לטווח ארוך מאוד ואולי אפילו לא מוגבל.
כולכם מהווים חלק בלב שלי. וכולכם תהוו גם חלק מהעבר שלי. חלק
בלתי נפרד מהחיים שלי.
|
אם אומרים שאדם יכול להשתנות לגמרי,
זה כל כך נכון.
לא האמנתי בזה לחלוטין פעם, ובטח לא חשבתי שזה יקרה לי.
|
אומרים שאדם יכול להשתנות לגמרי,
זה כל כך נכון.
לא האמנתי בזה לחלוטין פעם, ובטח לא חשבתי שזה יקרה לי.
|
וכך, אני נוחתת לי בשלווה בתוך האשליה סוגרת מחשבה בראש צלול,
חושבת שאכן הגעתי לפשרה עם עצמי.
|
אני רוצה, אני כל כך רוצה אותו... וזה אפשרי, אני יודעת. עם
טיפה מאמץ אני עלולה לגעת בו.
אבל האם זה בכלל שווה את ההשקעה? האם יש בכך טעם?
זה נראה, כל כך, כל כך לא מציאותי!
|
אז רציתי, אז מה? כמה פעמים אני רוצה... זה אומר שזה אפשרי?
ידעתי שזה מן רצון שלא יתממש, אבל עדיין רציתי, אולי רק כדי
לממש את הרצון שאני יודעת שלא יתממש...
|
|
|
"אנו חיים במרחב
וזמן"
א. פילו סופוס |
|
