[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 224442134 224442134
אל היצירות בבמה האהובות על אדווה חסויאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי אדווה חסוי
בס"ד.

הגיחה לאוויר העולם בשנת 90
בלי לדעת מה ציפה, מצפה ויצפה לה...
עדיין מחפשת את הדבר הנכון,
הדבר שבשבילו היא מחזיקה חיים...
"ואולי במקרה, יגמרו החיפושים... ואולי הוא יהיה
הדבר שבשבילו החזקת חיים..." [ואולי - עברי לידר.
אחד השירים שיותר מדברים אלי לאחרונה].




"אנו מאמינים בני מאמינים, ואין לנו על מי להישען,
אלא על אבינו שבשמים.."
בורא עולם אני אוהבת אותך אהבה עצומה!!




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
and any memory is so painfull
so lovely


לרשימת יצירות השירה החדשות
ידיך כקנה סוף
נעות עם הרוח הלוך ושוב

שואה
האופק מצטבר בלהט,
המראות מכים במבט
כף רגל שמונחת,
ופוסעת לה לאט

קצרצר
but it cannot break
when it's not even whole yet

זכרונות
Every stap I take
than more fear I feel

אהבה
you'll come and break my heart
when you'll come it will be so hard

תחושתי
ופה זה המשיך,
על גבי הים הכחול,
אספנו את כל מה שצריך,
והפלגנו במחול

הרהור
חיובי מהסוג שכולם רוצים,
שנאטמים רק מלהקשיב לדממה,
שממנו כולם כל כך מרוצים,
שמפריח בדקה את השממה

עצב
איש לא יידע,
את שהיא מרגישה.
איש לא יידע,
איך נפשה כה תשושה.

אלוהים
דם נשפך,
עצב נמרח,
על כל קצוות תבל,
הדמע משתולל,

געגוע
ושהקטע יסתיים,
ושהרגע יתארך,
שהכל יתגשם,
והיום ימשך...

אכזבה
שבריר של עצם,
חיוורון פניי,

הרהור
שניה ארוכה,
נתיב מסוכן,
דקה של שריקה,
שמסמלת אזהרה שהרגע כבר כאן

יחסים
עיניה בוהקות,
כאור בדולח
אוזניה נושקות,
מצחה שטוח

אהבה
דמעותיי איש לא חש בכאבן
ועתה כאשר עיניי יבשות מדמעות,
יוצאת אני פורשת כנפים
בשדות זרים יוצאת אני לרעות.

זכרונות
האם הכאב היה לשווא?
והלב כבר מאוכזב...
מאוחר מדיי לתהות
מזמן יבשו להן הדמעות

חרטה
הוא הצמיד את פיו לאוזנה ולחש את שמה
קירב את אפו, והריח את בשמה
השתכר מהניחוח המתוק שעל צווארה
העביר את ידו וליטף את שיערה

וידוי
הבכי מוסתר מאחורי מראה שקופה
שמשקפת את דמותי החיצונית
בעוד שכל כולי למולך חשופה
שבורה לרסיסים בצורה קיצונית

ערפילי
כאלו הם הימים
כשהם מתארכים ומתארכים
הם אינם נגמרים
רק נמשכים....

הרהור
חבוי בך כאב,
מהזן הנדיר,
חבוי בעמקי הלב,
משהו שביר,

ערפילי
אנחנו ממשיכים
אך הם אינם
אנחנו חיים
משום שהם חרפו את נפשם

אהבה
טיפה,
של דעת,
דמעה,
שנמנעת

הגות
אך הדרך לא תמה,
היא שטה בין שפתיים כואבות,
עוד כמה
ייקח לה לנחות?

תחושתי
זה מן סבל לא ברור,
על משהו שלא קיים,
כמו שטח קעור,
כמו הגאות שבים

כמיהה
יש לך שלווה חיצונית,
אך בפנים נטרפת דעתך,
אין לך דממה פנימית,
ההגיון הולך ודועך,

אהבה
רואה,
אך בעצם סתם בוהה
מלאה,
מלאה בכמיהה.

אהבה
גם אם בחוץ קר
אצלי תמיד חם
מאז, הוא בידיך כבר
וטוב לו שם

חלום
מבעד לדלתות עולם,
גיליתי חלום,
לא כזה שיכול להתגשם - כמו כולם,
אלא אחד, שרגיל להלום..

וידוי
אני מודעת לכך,
שאין זו המציאות,
אך אני כמהה לך מלאך,
כמהה לשלמות

פואמה
הנה אדווה יצאה מהמים
הגיעה אל השמיים

אהבה
רוצה לשפך בפניו הכל,
אך לא להעמיס כביכול
משליכה דף נוסף לערימה,
ואוזרת לגרונה עוד נשימה

אכזבה
מצב,
סטטי נייח,
ששב,
מחדש שיח,

בדידות
מתהלכת יחפה,
שושנים לרגליה
עורה רך כקטיפה,
זרים לשדיה

אהבה
חושך הליל מחוויר על הניצנים
והטל גולש על העלים הדקיקים
כתמים, כתמים, חיבוקים ראשונים
הקרקע בוקעת מלאה בסדקים

נוסטלגיה
עברו חודשיים והכל נראה זר לחלוטין,
חודשיים והכאב פג לו, הכעס דהה
הרבה השתנה, אין דמעות
אין צביטה בלב, ואפילו התהיות - כבר לא רבות.

הרהור
כששריקת הציפורים
שותקת בחורף

ענן כבד,
משכין ערפל על ביתי,
עוד חבר אובד,
וכך פוחתת אהבתי...

עצב
ההסתגלות לכאב,
למעט
דימומים של הלב,
שאף ממנו לא נותר דבר כמעט

כמיהה
לראות את הצללית,
שמשנה כל צבע,

חלום
חדירת השמש,
קריעת הלילה,

יחסים
גורפת לערימה,
ואוזרת עוד נשימה

אהבה
רציתי,
באמת שרציתי,

שוב לבד,
אין כאן אף אחד,
אולי במוחי

אכזבה
שמש,
כל כך ערנית היא כעת,
שולחת את קרניה כלפי אדם מתייאש,
גם הוא קורן כעת

ייסורים
דמעה ודמעה,
קולעת משאלה של דממה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה נכזבת
מגיע לי, לדעתי, הרבה יותר ממה שהוא נותן לי.
אולי זה פשוט לא מספיק, אולי הוא כבר מאס בי.

היפרדות
אני כן נפלתי. עמוק מאוד אפילו, ונשברתי לאלפי רסיסים קטנים
וחדים כמו סכין שכל אחד מהם פצע את הלב שלי והשאיר שרידי
זיכרון לטווח ארוך מאוד ואולי אפילו לא מוגבל.
כולכם מהווים חלק בלב שלי. וכולכם תהוו גם חלק מהעבר שלי. חלק
בלתי נפרד מהחיים שלי.

התבגרות
אם אומרים שאדם יכול להשתנות לגמרי,
זה כל כך נכון.
לא האמנתי בזה לחלוטין פעם, ובטח לא חשבתי שזה יקרה לי.

התבגרות
אומרים שאדם יכול להשתנות לגמרי,
זה כל כך נכון.
לא האמנתי בזה לחלוטין פעם, ובטח לא חשבתי שזה יקרה לי.

ביקורתי
וכך, אני נוחתת לי בשלווה בתוך האשליה סוגרת מחשבה בראש צלול,
חושבת שאכן הגעתי לפשרה עם עצמי.

אהבה
אני רוצה, אני כל כך רוצה אותו... וזה אפשרי, אני יודעת. עם
טיפה מאמץ אני עלולה לגעת בו.
אבל האם זה בכלל שווה את ההשקעה? האם יש בכך טעם?
זה נראה, כל כך, כל כך לא מציאותי!

געגוע
אז רציתי, אז מה? כמה פעמים אני רוצה... זה אומר שזה אפשרי?
ידעתי שזה מן רצון שלא יתממש, אבל עדיין רציתי, אולי רק כדי
לממש את הרצון שאני יודעת שלא יתממש...




איך יצאה
לאלוהים עבודה
כל כך דפוקה?
ואיך אנשים לא
מתאחדים ותובעים
אותו?



שמוליקיפוד ברגע
לא כל כך דתי.


תרומה לבמה





יוצר מס' 60243. בבמה מאז 23/2/06 7:54

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לאדווה חסוי
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה