|
יכול להיות שזה המפלט היחיד שלי.
יכול להיות שזה האחרון.
מה שאתם רואים פה זה בעיקר פריקת לב שמגיעה מדיי כמה
זמן ומתבטאת בכתב.
אני באה לכאן כדי לברוח.
"ואחרי הכל , אני עדיין עוד לבנה בחומה."
וזה לא אתם , או הם או אנחנו - זאת אני.
|
-קח אותה חזרה אל הבסיס, אל המחנה. שם דאג שתישלח לאהובתי,
בלונדון.
|
הוא אולי גיבור, אבל בתוך תוכו שוכנת מלחמה.
והוא נשאב פנימה, מסתחרר עם הגיבור ונושם עמוק.
עוד מחשבה.
|
אין לי שקט בלילות.
לילה הוא הסיוט שלי
|
"אמא"
"מה?"
"למה אנשים מתפוצצים ?"
"למה אתה שואל?"
"בשביל לדעת"
|
יש שתיקה מביכה
הבנה לא מובנת.
יש אימה קצת קרירה
ויש אותי.
ואותך ממולי
|
ואמא אמרה לי: "לכי בעקבותם"
היא אמרה: "שמעי בקולם"
כי הם מתים.
ואת שם.
|
נבלעת בין ירוק לנצחיות
אבן קרה וההר.
הוא שייך רק ללב הצמא שלי.
זרועות פרושות לחבקני
הוא שלי
|
דברים קטנים שהלב אוהב לאהוב
לא צריך להתאמץ , וגם לא לחשוב.
|
רק לחורף אני מחכה , מבין כל העונות .
רק לחורף
|
ששתקתי בישבילי
הרבתי בעצם
רק זעזוע אחד
ושרדתי.
|
אולי הוא טעה
הוא נגע
ובכה
והכל התדרדר
|
אתם שומעים את השקט?
הוא צורם באוזניים
יללת חתול.
|
קרים, בלי מאס.
חולפים לאט
ונעלמים.
באופק.
|
שתדע שלא כאבתי.
לא הזלתי דמעה אחת
בודדה
לבל יפרוץ מבול.
|
כל כך רחוק.
מהישג יד.
מתגרה.
נעלם.
|
פשוט עוצמת את עיני ושרה.
פתאום הכל חוזר,
הכל שוב מוכר פתאום,
מזמרת וכבר לא צווחת.
|
עטוף בנייר מתנה.
סרט לקישוט.
מחייך בהזמנה.
מכוון בטעות.
|
אני רוצה לנשום תמיד את אותו אוויר מתוק מריר
שבחלל ולומר לעמצי,
שהפעם זה לא יכאב
|
את שרקדת מול עיניים לוטשות את ריקודך המהפנט ונחתת שם אל מול
כל לזרועותיו הפרוסות של אהובתך.
|
וא נשרטת
והפצע מדמם
ואני משנה כיוון
לא מתאים לי פה.
|
עורבים.
תמיד יש פה עורבים.
|
שבוייה בתוך סיוט התהפכתי במיטתי.
מושיטה לו יד, אך הוא נפל שוטט דם.
מציעה לו לברוח.
אך כבר לא נותר עוז בליבו.
להילחם.
|
כאילו, לא מצחיק בגרוש - יש מישהי, שהיא אני, מרוחה על המדרכה
בקצה הצטלבות הצומת, ואני כאן, משקיפה אליה.
|
אם רק תרצי
אם רק תביני
שכל מילה היא אמיתית
כל מחווה מחושבת.
כל חיוך.
|
אנחנו כבר מתנשקים אולי שלוש שניות ואני כבר מחשבת איפה תהיה
הנקודה הכי קלה לקרוע ממך את החולצה הלא אופיינית לך הזאת.
ממתי אתה לובש סגול?
גם אם זה סגול בהיר...
|
חוליה חוליה התפרקה מעליה תקופה.
מווריד ללב הם זרמו, וכל הסביבה כבר ידעה.
באיטיות.
איטיות מפחידה, מלחיצה, מטריפה- הוא שקע.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני לא עושה
סטוצים כי אני
לא שותה קפה.
אחמד אחמד מסביר
פנים להוריו
המודאגים. |
|
