|
אדיר, יליד 86'. בוגר הטכניון.
מתעניין בעיקר במוזיקה.
כשיש זמן - גם בספרות, סרטים ואמנות.
אוהב לנגן - גיטרה, בס, פסנתר, מלודיקה... ולפעמים
עוד כלים אתניים מוזרים שנופלים לידיים.
תיהנו, אם מתאפשר לכם. ותגיבו, יש לחצן כזה אחרי
היצירה - כדאי, אם יש לכם שנייה. אני אשמח לשמוע את
מה שיש לכם לומר. אה, ואני גם יודע איפה אתם גרים,
אז תבחרו נכון את המילים שלכם. או שלא.
נכנס. מוציא מפתחות מכיס אחד. מוציא סלולרי מכיס שני. מוריד את
התיק. מתיישב. אוכל.
|
"לא נמאס לך?!"
הסתכלתי מסביבי, איש לא שם.
"פה, אדיוט"
איפה?
"למטה."
|
אף פעם לא נמשכתי, כמו כולם, לחומר הממכר הזה, הנוראי.
לא אכפת לי שיש אנשים, שיגידו שזו סתם שטות
|
A warrior in prison,
Will he survive?
Locked away for no reason
He must stay alive.
|
Cutting down the one branch they are all sitting on,
They will all fall into future which is darker and grim.
|
Amazing ways that people see
All along by walking blind
Keep on waiting
|
And as I'm running through the field
My arms reach out, my heart is steel
I have the picture in my head
|
עמוק בלב, מעבר לרגשות
ישנם דחפים, יצרים ומחשבות
כל אלו קוראים אל העבר.
|
אני רוצה להגיד לך את זה כל יום
אבל פשוט לא יודע איך להתבטא
|
את באת, יקירתי,
את ניצבת אל מול עיני.
|
כעת אני יושב מולך, ואת מולי
ואני יודע שאני שלך ואת שלי;
ולמרות זאת - כאב חד פולח בלב
בבקשה, עזרי לי למצוא את העם שאותי
אוהב.
|
יומם וליל, יומם וליל
טרוד ומבולבל, עייף עד בלי קץ
צמא...
|
כה קל להתמסר
לרחש החולף.
אני יושב
ומצייר
|
והייתי אחד,
והנפת את חרבך,
חתכת את בשרי.
|
אל הבד החרוך
נספגות לאיטן
דמעותי
|
למצוא לי עוד קרש
עוד כלי מחורר
פלסטיק בלי רגש
|
מולי עומד אקליפטוס גבוה
בעזרת עליו מנסה הוא בשמיים ליגוע
עליו צבועים בירוק
|
לא תמיד, אני מוצא את עצמי חושב
"אולי הייתי עושה אחרת"
אך עכשיו זה קורה,
אולי לא במקרה.
|
לעסתי ת'קרח - בהיתי באש
בתוכי מתרתח - אבל זה מה שיש
האלמנה השחורה - שמעולם לא היית
|
וידעת שישמור עלי מפני רוחות רעות
וכל מיני פורעניות
|
כל יום שעובר הוא זיכרון נוסף
גם הוא כאוויר אל תוכי נאסף.
שורה נוספת ביומן מסעות
השומרת על הלהבה מלכבות.
|
מאומה לא עשיתי
מנודה אתהלך לי
כנשמתי
הלוחשת אלי
שאני הוא האשם;
כיליתי והלכתי.
|
תגידי, אולי במקרה יש לך אש?
|
עד כמה אותן שניות אחדות יכולות להראות ארוכות במקרים מסוימים,
ומעבר לכך - עד כמה הן יכולות להיות הכרחיות, שימושיות ונחוצות
- וכך אני גם נותן לקבל אותן.
אבל תמיד יש את אלו שפשוט לא אומרים כלום. מקבלים את זה
ושותקים. כאילו שזה מובן מאליו.
|
אל הארכיון האישי (4 יצירות מאורכבות)
|
|
