[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










אל היצירות בבמה האהובות על עדינה דםאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי עדינה דםאל היוצרים המעריכים את עדינה דם
"The road not taken" by Robert frost


"Two roads diverged in a yellow wood,
And sorry I could not travel both
And be one traveler, long I stood
And looked down one as far as I could
To where it bent in the undergrowth;
Then took the other, as just as fair,
And having perhaps the better claim,
Because it was grassy and wanted wear;
Though as for that the passing there
Had worn them really about the same,
And both that morning equally lay
In leaves no step had trodden black.
Oh, I kept the first for another day!
Yet knowing how way leads on to way,
I doubted if I should ever come back.
I shall be telling this with a sigh
Somewhere ages and ages hence:
Two roads diverged in a wood, and I-
I took the one less traveled by,
And that has made all the difference. "

ילידת 1976.
חלמה להיות היסטוריונית וסופרת.
בהצטלבות דרכים, פנתה דרכה למדע,
אך היא עושה צעד נוסף לקראת הגשמת חלומה.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
נזכרתי בימי המתמטיקה הראשונים שלי. כיתה ז', חטיבת הביניים.
איטה, המורה הרוסיה למתמטיקה שנפלה עלינו כרעם ביום בהיר לאחר
המורות הנחמדות של בית הספר היסודי. מגדירה מהי אקסיומה.

היפרדות
רחובות העיר חלפו במהירות תחת גלגלי אופניה. הרוח החיתה את
גופה המזיע, ונופי העיר הישנה והאפורה חלפו לצידה.

היפרדות
עם החלטה זו נמלאה כוחות חדשים, קמה ממקומה ויצאה לכיוון דירתם
המשותפת, מודדת את הנזק והתועלת בצעד שתעשה.


לרשימת יצירות השירה החדשות
יחסים

אכזבה
זו אני שמשתנה
זה אתה שמשלם את המחיר

להיות גבוהה בעננים.
להביט מרחוק,
לראות את הכל בקטן,
מבעד לעננים.

הרהור
אני שטה בים ומשתנה כמותו.
מחכה לאי, שעליו אעגון.

בדידות
ואת מה שהכי כואב, אני שומרת לעצמי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אתמול ראיתי את תמונתך.
ישבתי בבית הקפה בעיר, הקפה ברחוב הראשי. אותו קפה שבו ישבנו
כשחזרנו לשבת מהצבא. בקצה המדרכה היו עצים גדולים, באים בימים.
הם בטח ראו הרבה כמוני וכמוך. הרבה ילדים טיפסו עליהם, הרבה
זוגות התנשקו תחתיהם וזקנים רבים נחו בצילם. הפעם היית

ואולי יום אחד
בחוף מרוחק
אמצא תיבת עץ גדולה.

אוטוביוגרפי
אתמול נגעתי בך לראשונה.
לא נגיעה מקרית, סתמית
או כזו של מחויבות.
זו הייתה נגיעה של חום ונתינה




אם אין אני לי,
מה חבל.




- המתייאש.


תרומה לבמה





יוצר מס' 21446. בבמה מאז 31/3/03 13:47

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדינה דם
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה