|
הכאב מפלח ליבי
שותת הוא דם, ואני לבדי
שובי הביתה, חזרי אל הקן
אל תתני לכל התוכן להתרוקן!
|
שנינו ביחד וכל אחד לחוד
רוקם עולם קסום מאותו החוט.
|
ואני
עירום ועריה
מיטלטלת,
עד אנוח, אשקוט
כמו בזלת
|
אזקוף מבטי אל על
לא אשא על גבי עוד גבנת
לא אמתין שאותי תאסוף
אחרי שהייתך עם אחרת!
|
העלה בהדרגה
לולאה
לולאה
חיוך
ושמחה
|
וכשאאסף,
אותיר מאחורי
אבנים
שפרצו מתוכי
כלבה
מהר געש,
|
אל פחד ילדתי לכי על עקבותיי
אותך ננחה אני וגם האור.
ורק אל נא
אל נא תביטי לאחור
|
אסיר מעלי אבק דרכים
בטרם חריש בי יותירו
אשב לנוח בצל בוסתנים
בטרם ימי יאפירו
|
אהבה היא גשר
בכל השפות
צריך להיזהר
מהגשר לא למעוד.
|
לא רוצה אהבה
כמו של רומיאו ויוליה
|
אתה אשר גרמת
לי לפרוח
בך לגעת ולדעת
אהבה.
|
והיום,
אני מחייכת בתמונה
מציבה סימני שאלה
לדורות הבאים.
|
"תכתבי ארוטיקה"
ביקשת,
"לא יודעת לכתוב"
השבתי.
|
שסועה בדרכים
ללא כסות על עורי
בדרכי אין מוצא
הכל ריק ושממה
מחפשת לי ארץ חמה.
|
גם אם הדרך קשה ועיקשת
לא אחזור מדרכי - אניף את הדגל
אעמוד בגבורה בפני גרדום האמת.
|
מה לך בני כי תלין על אביך,אביך
האט צעדיך, כבד את האב
אל תכבה הגחלת של אביך
ואל תיחפש לעטפו בתכריכים.
|
מאז נושאת אני עימי
את הגיבנת
שצימחתי על גבי.
|
המומה,כואבת,מושפלת
זעקתה אילמת...
תפילה חרישית,
"אל מי את ידי אושיט?"
|
תוביל אותי אליך, צעד ועוד צעד
תלחש לי מילותיך, גע בי במבט
לאט, לאט, ושוב מהר
מהר יותר קוויק סטפ
|
עזור לי ה' להחליט
מצא עבורי עוד תכליט
אין עוד מרגוע לנפשי
בי נשבעתי...חי נפשי.
|
אביט נכוחה אל כורם אמנות
שלראשי קשר כתר
|
אתה...
שהפנית אלי המבט
אליך...
אפסע צעד צעד.
|
נצעק, נשתולל, נתפלל לעוד נס
בלילה תבוא אלי ונתעלס,
ניתן לצעקה של גופנו לצרוח
נשכח, ננוח ונאגור כח.
|
בוא אבירי
נצור אותנו ממספריים
והיינו יחדיו לאחד.
|
כל יום בלעדיך
כמו ספינה ללא קברניט
|
במרחק של געגוע
נזכרת בשבילי האתמול
בונה נתיבי המחר
|
בשערי הגן
ערפל כחלחל פיזרנו
התכנסנו בגזוזטרה
וחופת הכוכבים
עוטפים אותנו בהילה
|
רוצה כבר היום לחוש,להריח
לגעת,לטעום מעץ הפרי
מחר יאבד לי חוש הטעם
ולא אזכור עוד מי אני.
|
יוצאת
מתוך ההריסות
מתוך התופת,
פני אל הים הרחב.
במבט מזוגג
אל האופק
לחוש אדוות...
הגלים.
|
תנו לי, תנו לי, תנו לי עוד עיצה
איך אצליח לצאת מהביצה?
אין לי כח,אין לאן לברוח
ואי הפרח שלי יוכל לפרוח?
תנו לי, תנו לי תנו לי עוד עיצה
זועקת אליכם אני-הפרוצה!
|
אל תסגור עצמך מאחורי העננה
אל תעביר בי עצב ותוגה,
כי לאה אני בתוגה שמסביב
ורוצה להריח את פרחי האביב.
|
פרצת מבצרי הנעול
נזכרתי... החיים
הם זמן שאול.
|
כשלפסגה תשוש הגעת
למצחה נשקת,
ונפלת
עד לטיפוס הבא..
|
כל הימים ההם
כל הימים בהם,
טיילנו יד ביד
היינו לב אחד
חוזרים אלי
ממרחקי הזמן.
|
'סליחה'
שאחרי נגררתם
עתה שותפים אתם
לפשעיי!
אני עומדת להוציא להורג
כן-אתם תהיו עדיי!
|
לא אתן לאושרנו
לשקוע ולהתפורר
בתוך אי ודאות.
מתוך הפחד
נולדה
ונסחפה
אהבתנו
|
דרך ארוכה וקסומה
עשתה האבן
|
מוציא אותי
מתוכי
את עצמי החוצה
אליך!
|
רק אתה ואני יודעים,
את "קול העוף המוליך בשמיים".
|
הלילה
ראיתי אותך
צף על פני המים.
|
לא פוסח על הכלה, על הישיש ועל הטף
את כולם אסף אליו
|
קבלי אותו כפי שהוא
כבדי אותו כמו שהוא
אין טעם להתנצח על הורות
כי במהרה תפשוט רגל הסמכות.
|
בדם לא ויתרתי על זכויותיי
את הצפרדע נישקתי במיטתי
בכינים לחמתי בגבורה
וכך שרדתי מכה אחר מכה
|
מה שווים החיים
אם אין עוד צחוק של ילדים?
|
את,
כלילת היופי, כלילת החורש שלי-
כתר החורש לך
ושלך הוא אהובתי
|
הקנאה שבערה בעצמותי
שיתקה את רגלי,
דמעות הזלתי אל הכר
ליבי,גופי ונשמתי
היו לבד, לי היה קר.
|
כאילן הצומח לגובה
כעוף הנוסק למרום
כך רצה לגעת בשמיים
רצה להגשים החלום.
|
התהיה עבורי זה הסכר
ושובר הגלים שבים,
התהיה עבורי שם בחדר
את אשר היה ונגמר?
|
כל רטט בגוף...כל תנועה עדינה
מזכירים כי קיים עוד מושג
א ה ב ה.
|
אותם הפנים, אותם הקמטים, אותם הדמעות והמבטים
נותרו זיכרונות וגעגועים
נמוגו הפנים
|
נמוגו הפנים
נמוגו הקמטים
נמוגו הדמעות והמבטים
נותרתי לבד
|
יום יבוא ותבין,
רגשותיך תחצין,
יום יבוא ותדע
כי אהבתי אותך.
|
אילו היה לי פטיש
לשבור את המסגרת
הייתי יוצאת מהתמונה
לא להיות עוד שקופה
|
מתערטלת למולך
חושפת שוק וירך
אט פוסעת לקראתך
אין איש עוצר בדרך.
|
לו רק היה לי הכח של אז...
השכל של היום, הייתי נוהגת אחרת.
|
הרגשתי כמו באגדות,
רק שם, יכולתי בשנייה להתאדות
הרגשתי ממש ממש כמו נסיכה
על כפיך נשאת אותי אל הגדה
|
היה עבורי חוף מבטחים
להיטמע בין מפרשיך.
היה עבורי עיר מקלט
לעגון בה עם רדת הליל.
|
ורק
המקלדת הזאת שיודעת שומעת ומקלידה
רק היא יודעת מה קרה שם בין השורה, האות והמילה הכתובה
|
אך אני, לא - אני
כי אני...
הסתכלתי על חצי המלאה
ושברתי את הריק
|
אם תשאל לשלומי ואני לא אשיב
אם תשאל עצתי זאת אתנה,
אל תחשוב ידידי כי רחקתי ממך
בגלל הקמטים על פניך.
|
חינכתי אותך
לאהבת המולדת
והזולת,
נאיבית הייתי
את הכתובת על הקיר
לא ראיתי.
|
אלי אלי
לו רק שמעת את קולי
|
אלי אלי
לו רק שמעת את קולי
אך לא הקשבת והותרת אותי
בבדידותי
|
אף אם ילבינו שערותי
מהתגרות והתחצפות
גם אם אשאר מאחור - בעינייך
תמיד, תמיד - אגן עלייך.
|
השיבה שאחזה בנו
כיבתה את האש
אך לא תכבה קרעי זכרונות
|
ולא חשוב איך יקראו לה לבירה
כי לנו, לנו ירושלים יקרה
|
הכיתי על סלע
עץ ונחושת
עד פרוץ מתוכי
האני!
|
לא אלך עוד בתלם
אהלך בין השיטין
לא בובת מריונטה
על חוטים.
|
מילים היוצאות מהלב והנשמה
מילים המבטאות אהבה.
|
קולי בדממה טובע
מיתר בגרוני ניתק
נסחפת למרחק.
|
מחי דמעותיך חיכי אל העולם
היום יום חגך
שמלת כלולות תפרנו לך
הינומה וכתר הנחנו על ראשך
|
לא מאמינה שתצליח
לפרוש כנף לעוף אל המרחב
|
ואני התלויה בך ובין שמים ומים
כמו עוף החול נאחזת בתקווה למחר
וידיי עוד קשורות ואני עוד למטה
כשצלילי העונב עוד מתנגנים
|
כנפיים של לילה
נפרשות מעליי -
בליבי מתייקת תקווה...
|
כעני-יה ניצבת בפתח
לקבץ גרגירי אהבה
מושיטה ידיי מתרפסת
עוברים כולם על פניי.
|
צייד אותי
בתפילת הדרך,
צייד אותי בברכתך,
נצור אותי לנצח,
ומה שהייתי
בשבילך!
|
אל תאמר לי למחות הדימעה
הן תדע ידידי שאליך
עוד זועקת נפשי הפצועה.
|
מבטך וחיוכך המלטף
מכבה בי אש ותמרות עשן.
|
בכי ארץ אהובה
כי בנייך -
נופלים על חרבם
בהגנה עלייך.
|
ואולי,
יהום בי סער
על מפתני ידהר כנער
ונחשול של נהמה
יציף כל חוף בתדהמה.
|
נזקקתי לחיוך,למגע
חיבוק ותמיכה -
ולא היית.
|
לא הסתכלתי לאחור
לא הפכתי לנציב מלח
|
עולם הולך ונעלם-
ואני-צומחת עם כולם.
רוצה לצמוח איתך ולידך
רוצה לחדור אל העולם שלך.
|
אמור אהבתיך
כימי קדם
וכל אשר לי
הוא שלך אהובי
רק אמור
אהבתיך כימי קדם
|
תן לי את השקט
את הבטחון
חיוך בשפתיים
אושר אל הלב
|
ביקשתי ממך
אהבתך להביע
ביקשתי להיות
האחת!
|
וידי שהונחה בידך הבוטחת
נחה בתוכה כמו בתוך צדפה
והייתי כה קרובה אליך
ספונה בתוך ידך
|
יום אחד השמש זרחה
ודש חולצתו נותרה יבשה
|
כלו כוחותיי ילדתי
שבעתי מלענה ומרור
לא אהיה כאן לנצח
על כל צעדייך לשמור
|
המבט שעל הגבעה
נגוז ונעלם
|
טיילנו בשדות הקמה -
אחזנו ידיים,
טעמנו דבש, אכלנו מרור
רקדנו לצלילי הכנור
|
שיני הזמן
לא יעצרו מלכת
יתמידו במרדף נטול פשרות
כשאשוב על עקבותיי
יותרו רק התמונות
|
עיני הרעב יבריקו מיד
שבע חזר אל הבית
עיני השבע יבריקו גם הם
כי נתן לשני מעשרת
|
כשאלך לדרכי
רסיסי דמעות
כאותיות שחורות
ייחרטו
|
פנינה מבריקה,
זוהרת
אני בכף ידך מונחת,
צורבת בידך הנאנחת
|
לוקחת אתנחתא
בינות הדגים
השוניות ואלמוגים
חוזרת...אל
חוף מבטחים
|
עדיפים לי חיים
על פני השתיקה,
לא אהיה עוד...
שק...
א ג ר ו פ ך!
|
נרפה מהחבל, נעשה יחד צעד
באמצע הדרך, נפגש במבט,
אף אם עדיין עטויה בשכבות
נביט קדימה... ונתחיל לצעוד.
|
כשידייך על
גבי ציירו...
ובעצם הזנב עצרו,
קראתי בשמך בלחישה...
צייר לי עוד...
בבקשה
|
אערטל מילותיך
אפרום כל מילה,
כהלומת יין
אספוג את גופך
|
מרחפת
מענטזת
מפנטזת
למרחב נסחפת
|
ובין קמילה לליבלוב
בין קדרות לעצבות,
עוטה עלי עוד קמט וכסות.
|
הופעת מולי עובר אורח
כשקולי קרא במדבר
אל שדה חמניות הובלתני
כשפיך מפיץ מרגניות.
|
אילו יכולתי
להכניס עצמי אל תוך עצמי
ולברוא עולם אחר טוב יותר?
|
השמיים ברום
נושקים להרים
ואנחנו כאן
שנינו רוקדים
|
מתעטפת בדום
אוטמת פרצות
מטייחת נקבוביותיי
הסדוקות.
|
אני דואב...
כואב את אין אוני
וחס עליך עוללי
אך לא...
לא אתן לך את שמי.
שלום עיני שקד.
|
הבט בעיני,
ראה בם כאב ואכזבות
דע,
כי חצויה אני לשניים
עורגת,
אך חוששת שוב למעוד
|
אספי דמעותי, ילדתי
הזרועות בדרכים,
ויהיו לך... כאבני דרך.
|
שטה על הערפילים
מנסה לאחוז בחברי הסגולים,
רוצה ללחוש:
'עיצרו, אל תיסתתרו'!
|
בתוך החשכה רואה את האיש
ליבי הולם בי, אך הוא
לא מרגיש
|
בסדרה של פירואטים
לצלילי המנואט
פרצת שערי העונג
במופע של קברט
|
צרור תקוות שלחת לי,שזור בהצהרות
את אהבתך פרשת לי,עטוף בחלומות.
אתה מושיט לי את הזרת,מושיט אותה בחום
אך לא אווה אותה לקחת, אסרב בחום.
|
לו היית לידי,
את השמיים הייתי משיגה במו ידי,
ולו היית לצידי,
שושן אדום הייתי מגישה לך מתוך ידי
|
תם פרק בחייך
הסתיימו עלומיך,
כעת ריק,השממה ניכרת
זוכרת תקופה נהדרת.
|
החדרת בי תא ממך
צומח לאט - אני כה כבדה
|
ואותי, מכובדיי
האם הנכם רואים?
עומדת חרש על המדרכה
מושיטה ידיי לקבלת עזרה?
|
צבעתי בך חוף ומעוף ציפורים
למרגוע טבלתי בך
|
ממתינה למי גשם
להרוות נקבוביותי
הכמושות
|
והוא,
כנטיפים תלוי בלבבי
פוצע מרבד אהבתי
ומטפטף מתוכו,מתוכי
כקרח,ביום קיצי.
|
שבעתי לפסוע בשדות הקוצים
יבלות כיסו רגלים,
התר מעלי כל הכבלים
אמצא לעצמי ערדליים.
|
את הלב לו נתת,
אהבתך לו זעקת,
זעקתך לא שמע
כי עדיין חיפש...
א ה ב ה.
|
תגיד לי היי
תגיד לי וי
רק אל נא
אל תגיד לי די
|
נגענו בסודות הכמוסים ביותר,
בשמיים,עננים ואפילו יותר.
נגענו באושר לרגע גנוב
עטפנו עצמינו...
רטט הגוף.
|
בשמלת מלמלה
קצרצרה
בצעדי ברבור איטיים
על קצות אצבעות
נעה לקראתך
בריקוד הברבור.
|
תוביל אותי פנימה
אל אותה קרחת יער עם מנגינה חרישית
ארקוד את ריקוד חיי
עד יכלו כוחותיי
|
אחוז איתן במותניי הצרות
סובב איתי בכל החצרות
|
הבט בעיני
ראה בם געגוע,
גע בפעימות ליבי.
גלה...
כי הנסתר
אינו תעתוע.
|
מטליאה טלאי על טלאי
חושבת, מקווה שאולי...
יבוא יום יתגשם החלום
לרקום רקמת תחרה בשלום.
|
ואני, קצוצת כנף
פלומה לבנה
|
את פו הדב
ודובי שחר
את הבובה הבוכיה,
ואם תבקשי גם את הקשת
נוריד אותה בלי בעיה.
|
דווקא כעת כשרוצה אתה לדבר
אני מתחפרת בשתיקתי
כשרוצה אתה להביט
אני מפנה את גבי
|
תיבה ישנה,
תיבה עתיקה,
כל סוד וכל רז בתוכה מחביאה.
לא מאווררת,
לא מסודרת,
לרגע נפתחת, ושוב ננעלת
|
תן לה כח עוד לאהוב
תן לה כח לשאת המכאוב
הן שם בתוך החדר פנימה
ללא הרף מתייסרת האמא
|
מפיך אין יוצא ואין בא
גוף עם נשמה
שותקת
בתפילתך מתכנסת
ומחרישה
|
מתוך תת המודע
עולה וצפה בי דמותך
אינך דומה כלל
למי שאני מכירה
|
בחייה לא רציתי ללכת בדרכה
רציתי לסלול לעצמי את הדרך,
אך דרכי נכשלה -
פסעתי תמיד בדרכה.
|
יום יבוא, גולדה'לה שלי, ונפגש בארץ זבת חלב ודבש
|
"בוקר טוב אבא" אמר גרש לאביו בעוד עיניי מושפלות עדיין
לריצפה.
"תכיר את גולדה החברה שסיפרתי לך שבה אני מאוהב ואיתה רוצה אני
להתחתן.
|
עם גרש הייתי משוחררת מכל הכבלים,וכל פעם שהגענו אל השיא,שמעתי
את גרש לוחש לי אל תוך האוזן "גולדה שלי".
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
מה יותר כבד -
קילו ברזל או
קילו נוצות? |
|
