|
דנילב
אני חושבת שהיום הבנתי, הבנתי שהתייאשתי, הבנתי כמה הייתי
מטומטמת, כמה הייתי טיפשה, כמה שאסור לי להתמסר יותר לרגש, כמה
בכיתי בגללך...
|
אני אצמד אלייך ונרקוד באותו הקצב כל הלילה, מצד לצד
נתנדנד...
אז אני אתקרב אלייך יותר ויותר ונתנשף באותו הקצב, כל הלילה...
|
אולי אני מצפה לשווא, מצפה ומקווה שיבוא אדם ויגע ביובל..
שייקח אותה מכאן, שייקח אותה כבר..
|
לכולנו נמאס לאושר לחכות.
הסירי דאגה בתי הקטנה,
הסירי דאגה מעל ליבך, את הבודדה
|
היא ללא מגע יד אדם, זאת אומרת שהיא קדושה וטהורה, חסרת
ניסיון, רגישה ומחכה לאותו אדם, זה אשר יגע בה, זה אשר יברח
לה,
|
לראות אותך ולדעת שאתה ממש עכשיו איתה, זה פשוט גומר אותי.
לעתים אני רוצה להיות זאת שנלחמת עליך, אך על הכאב הזה אשר יכה
בי, יפה השתיקה.
|
אני מכורה למגע שלך, מכורה לשריטות הקטנות, לעדינות ולכוחניות
אני מכורה למילים שלך, אלו הנוגעות, אלו הפוגעות, אלו החודרות
|
אני אפול, כי ודאי אדע ייאוש ואכזבה...
אני אקום, כי עדיין נותרה בי תקווה...
אני אצטרף, אמצא לי מקום באיזו קבוצה...
אני ארקוד, כי ודאי אלגום מן הטיפה המרה...
|
חלמתי שיש לי משפחה, לפתע הרגשתי בטוחה...
חלמתי על בית, על הורים שנותנים אהבה וחיוך נפרש על פניי מתוך
שינה...
|
עקביי חורקים על האדמה, זה נשמע כמו מנגינה, מנגינה מוכרת,
מנגינה שאני לא ממש מבינה...
|
החיים הם מעגל, אני לוקחת את המטאטא שלי ומסתובבת סביב עצמי,
במרוץ אחר הזמן, אחר מה שאבד לי בגיל כל כך מוקדם... המוזיקה
משעממת, היא כל הזמן חוזרת על עצמה. גם מנגינת הרוח הופכת
למנגינה משעממת משל עצמה...
|
|
|
בכל שקר יש
גרעין של אמת.
בכל אבוקדו יש
גרעין של
אבוקדו. |
|
