|
הכל מתחיל מחיים קטנים,
סיפורים ואפיזודות של אחת שלא כבשה עולם
ולא ידעה את שיקרה איתה מחר,
היא חיה את חייה מיום ליום,
צפה בין הרגעים של השעות שעוברות
וכל שנשאר זה שברי זכרונות
גביע יין על השולחן,
תוכו טומן סוד,
ריח מתקתק עולה,
ממלא את האוויר
|
עייפה וחולה,
כל הפחדים מתגברים עכשיו,
שוב מתעלקת ונעשית אורחת לא רצויה,
לאן אלך עכשיו?
|
לבנה, לבנה
מספרת סיפור
על תקופה אחת של אימה
ותקופה אחרת של טירוף
|
דמעה זלגה היום מתוך עיניים עצובות,
בגידה הורגשה מתוך העקרון.
|
ועוד מלחמה נגמרה לה,
ועוד אנשים נהרגו,
מחלות הכריעו לבסוף,
נופלים כמו זבובים ממדף החיים
|
והיית מלטף את כל גופה
גורם להנאה ומרטיט את כל כולה
|
לבה קר,
עיניה קפואות
וגופה עשוי אבן
|
בתוך גהינום פרטי,
יום יומי,
נשמתי נשרפת,
נאכלת באש רותחת.
|
זמן רב סבלתי מאי רצונך,
שניה אחת וההבנה נחתה.
|
מלאי בלתי אוזל של חיוכים
לטיפות של תשוקה
וחיבוקים עד אור ראשון של זריחה
|
ניגודים משתלטים עליי עכשיו,
נמשכת לשני הצדדים,
גופי נקרע לשני חלקים,
מוחי בדילמה פנימית.
|
ואתה לא מרגיש בי,
אתה לא יודע,
מישהו נשאר כאן לצידך,
תמיד איתך
|
ורציתי לשנוא היום
ורציתי לכעוס
ורציתי לשבור,
לצרוח, להרוס.
|
לא נותר יותר על מה לכתוב,
נראה שכתבו כבר את הכל
|
אהבתי אותך כשהיתה התחלה,
אהבתי אותך כשהגיע הסוף.
|
גם אם רק לרגע,
גם אם רק לשנייה
|
לא שייכת,
זרה בארץ נוכרייה,
ללא בית ועתיד
|
שני אנשים מחדש מתחילים,
בלי שליליות ובלי משקעים,
את תחילת העולם משכתבים
על דף חדש, חלק ונקי.
|
בראשי נוגע לא נוגע זכרון מגע גופך,
ולמרות הזמן אפי עוד זוכר את הריח המתוק של נשימתך,
גופי מייחל לעוד חיבוק ושפתיי לנשיקה,
התמכרתי לתחושה.
|
אתה שקמת וברחת,
אתה שבחרת לעזוב,
לא התמודדת עם הצורך,
לצידי לא נשארת.
|
חיי ממשיכים להיות
כמין רכבת הרים,
אני טסה מעלה מעלה
רק כדי להתרסק בסיבוב הבא
|
הלוואי שאפשר היה להחזיר את הגלגל,
אך זה למעלה מכוחותיי.
|
היום היה לי זמן,
יצאתי מעצמי מעט,
הסתכלתי החוצה ולצדדים,
ראיתי אנשים אחרים.
|
אך מה הוא רגע מושלם?
ברור למדי שכולם עוברים רגעים כאלה בחיים,
אך הם חולפים,
אחריהם באים הקשיים, כאבים ולחצים.
|
ואב לי עכשיו כמעט כמו שכאב לי בעבר, אך עכשיו הכאב בוער והלב
מתפרק בחוסר ידיעה אם אי פעם הוא שוב יצליח להתאחד ולתפקד,
ליבי נשבר עליך וגם עלי ואתה מרוחק ולא קיים בחיי, נשאר
בשתיקתך ועלבונך.
|
הייתי רוצה כבר להגיע לסוף הדרך,
אך ככול שאני הולכת הדרך מתארכת,
האם הייתי שם כבר ופשוט המשכתי הלאה?
ואיך אדע אם יש בכלל סוף, או שגם זה מיתוס שהתפוצץ בפניי, ואני
ההולכת אפילו לא הרגשתי?
|
אני לבד מבחירה,
מפחדת מכל קשר אנושי,
בורחת מאהבה,
מציגה את עצמי כזולה.
|
אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
|
|
אני שונא.
מתוך הביוגרפיה
של רגזני W.
דרדסון |
|
