היא כבר לא מחייכת.
פעם כשהיא לא הייתה שמה לב ואני הייתי זריז וערני מספיק הייתי
יכול לתפוס אותה מחייכת לשניה.
לא בדיוק חיוך.
עיקום קטן בזווית הפה.
אבל מספיק בשביל להחזיק אותי על הרגליים ימים שלמים.
כאב, מדהים כמה מילה אחת, שתי הברות, שלוש אותיות ומשמעות אחת
יכולה להתפוצץ ברגע, שנייה של טיפשות, לאלף סיבות למה עליי
לקחת את הסכין ששוכבת חמישה סנטימטרים מכף ידי ולנעוץ אותה חזק
במה שאשם בכל הסיפור ההזוי הזה,
הלב שלי.
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
