|
והגשם יבוא וישטוף את הכל.
והרחובות יריחו רטוב.
והמים יתנקזו.
והשמים יתכהו ויתבהרו.
והעננים יכסו.
והאמת העירומה תתלבש.
קר עכשיו.
אולי בגלל זה אנחנו כל כך מתאמצים
עוטפים את עצמנו בשמיכות של שקרים.
נובמבר 89
מוסיקה.
הרמתי את השפופרת וחייגתי לפיטר.
רציתי לבקש שיבוא לקחת אותי אתו... לפני שהם ייקחו אותי
אליהם.
אחרי שלושה צלצולים ענתה לי טינק המזכירה.
היא מסרה שכל הנסיעות מבוטלות לאלתר כיוון שלפיטר אבד הצל והוא
בחיפושים.
|
ילדה יפה.
יש לך רגליים קצרות וצעדים קטנים...
ואתם עדיין באותו הקצב.
את הולכת יד ביד עם הפחד בלי לפחד.
|
אם יש בדידות... היא התפשטה ונשארה עירומה ונגישה לכל
אחד...הרי גם היא... בודדה... ומוכנה להסתפק במי שלא יבוא...
ובכולם... רק כדי להרגיש טיפה יחד.
|
אוחזת בשברי כוכבים ביד האחת ובסדין לבן בשנייה.
בצעדים קטנים-גדולים ובעיניים עצומות כמי שיודעת את הדרך מהרגע
שנולדה,
היא מטפסת עד לאן שהתלילות התיישרה.
|
ילדים קטנים מכבים את האור ונרדמים.
ילדים גדולים משחקים תופסת עם הפחד.
|
אני הבובה-סוכריה הכי טעימה.
יש לי ידיים ממרציפן ושמלה חומה משוקולד חלב.
יש לי שערות מחלווה וסרטים מעלי זהב.
|
כלום שונא להיות עקום
אבל בעולם שכזה,
אין לו הרבה ברירות
ויש לו הרבה חלומות על להיות מאושר
אז הוא יתרגל עד מחר.
|
גלגלתי אותן על הלשון ובלעתי.
|
והדרך נקייה
מאז הפעם הקודמת, אפילו התקינו תאורה
אבל כיפה אדומה דהויה
וכיפה אדומה רק בוכה ובוכה
וסבתא נורא חולה
|
הוא אפילו לא מתאמץ לסיים ללעוס לפני שהוא מדבר אלי בפה מלא
פירורים
|
והלוואי והיה באמת,
שנייה לפני שאני נופלת.
|
אז תאכלו חביתה ותשתו יין
ותלמדו הנדסה ולא תדעו איך להחזיק מברג
ותשמעו מוסיקה בלי לתופף ברגל את הקצב
ותחבקו בידיים רכות מדי
ותשבעו באמונות שאפילו אתם לא קונים
ותחיו בשביל מחר ותבכו את היום
ותסתכלו בתמונות בבטחון מלא שאז הייתם מאושרים, סתם בגלל חיוך
מ
|
אני רוצה שאראה בך אותי ובי אותך
והשתקפותי בעינייך
שתהיה לי המראה.
אני רוצה להתפשט באור
ולא לצנזר אף מחווה.
אני רוצה זכרונות נקיים מסלידה
שתהיה לי הבחירה
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
למה ורוד?
מה עשית רע?
תפוח מתוסכל
מנסה לעודד את
אפרוח ורוד |
|
