|
1988.
חולמת להיות לגמרי באמת ברגע.
לגמרי לחוות את הרגע עצמו.
ועצם החלום מונע ממנה לחוות את הרגע הזה ממש
בו היא מקלידה את המילים האלה.
חיים אבסורדיים.
מוכת אהבה הייתי
כחולה בין הבריאים
נפשי צמאה לטיפת שכלות
|
בוהקים בנוף של שדה כותנה
רועדים בשעת היקיצה
על סף החושך.
|
אקבל את הגוף
גם כשנתפס בשיא חולשתו
|
אשמת המוות תינתן ככתר מזהב
תישא אותה על זר ראשך
|
הרגישות הזאת,
נראה שרק אני ואתה מבינים,
|
גם במים נותרת דביקה
שוחה בין לשונות וליקוקים
|
מה עושים אנשים
שאבדה בם צעירותם
שברחה אהבתם מפניהם
מה עושים הם בלילות.
|
|
|
נדמה לי שאני
האיש הכי טיפש
שאני מכיר, אבל
אני לא חותם על
זה. מה שבטוח,
בטוח. |
|
