[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









ICQ 103538013 103538013
אל היוצרים המוערכים על ידי עדי צמח
"אדם מסתובב בהווה בעיניים מכוסות ניתן לו רק לחוש
ולנחש מה הוא חווה. אחריי תקופה מסירים את המטפחת
מעינייו והוא יכול להעריך מה הוא חווה"
מילן קונדרה

הייתי רוצה שתסירו את המטפחת מעיניי, תקראו את החומר
שלי ותגיבו לטוב ולרע.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הקרייזלר.
זהו בלי שום ספק הבניין שהכי הרשים אותי. עיצוב ייחודי,
יחידני, עוצמתי. עומד לו שם עם אורות כחולים בפסגה, תמיר וגאה.
נדמה שגם הוא יודע, כמו כל תושבי ניו-יורק, שהתאומים נפלו כי
אף זוג לא מצליח לשרוד בעיר הזאת.

לפני מספר שנים , זה לא קרה ביער אבות ביום מעונן
דווקא יום שמשי, בשנקין , בתוך פח זבל מסוגנן
שם מצאתי את התשובות לכל השאלות,
אני מודה ומתוודה,
אפילו למספר הנוסף בלוטו הייתי חשופה.

לו יכולתי הייתי מושיבה אותה על ברכיי כמו התקופה שהיינו ב"גן
צבייה". לא ידעתי איך להתחיל פשוט הבטתי בה, אותו חיוך שאפתן
כמו שלי, אותם עיניים ירוקות משקרות כמו שלי ואותו לב כל כך
פגיע שראו אותו זועק תחת חולצתה שלא השאירה הרבה מקום לדמיון.

הוא לוקח גלגול אחור לכיוון הקיר, אני נשארת עם הפנים לספרייה
שלו. מרגישה בגופו המיוזע ואת דפיקות ליבו, הוא ודאי נעלב.
מתחילה להרגיש ערומה. בעודי מביטה במדבקות מתקלפות של מכבי
משהו על הספרייה, קולטת בזווית העין ספר קיטצ'י שקניתי לו,
ידעתי שהייתי...

אקפוץ לאמי והיא תלמד אותי להכין איזה שניצל וסלט לערבי שישי.
אחרי שגם סבתא שושנה תנסה ללמד אותי עוד איזה מאכל פשוט, אלך
לאקס , יותם , זה שגנב לך אותי , ואגיד לו שזה לא הוא זה אתה
לנצח, שיותר אצבעותיו החלקלקות לא יגיעו תחת החצאית הקצרה כי
אני שלך

אהבה נכזבת
זה היה בדיוק הריב הבתולי הזה שנזכרים בו ומחייכים חיוך
נוסטלגי. הריב שאחריו באה נשיקה מתוקה, לא מינית, מתוקה. נשיקה
שהזוג ישוב בו על מדרכה מלוכלכת והילה מטורפת, לבנה ויפה עוטפת
אותו, הילה של מדרכות כנראה.

תמיד הפיל הורוד הזה עמד בפינה, לא דיברנו עליו אבל הוא היה שם
מתבונן, העובדה שהיה מבוגר ממני. שנשק לי היה ממצמץ, כמו עומד
להתעורר מהחלום שהוא נמצא בו, אך הוא לא רוצה. ידעתי את כל זה,
אך בחרתי להתעלם, כי בלבי האמנתי שאהבה תנצח ותגבר על כל
המכשולים,

שהייתי קטנה סיפרו לי סיפור על האיש שלא אהב אנשים. הספקתי
לשכוח את הסיפור הזה עד לאותו יום שהרגשתי קצת כמו האיש הזה.

סיפרתי לך מה קורה שאנחנו בחדר מאוהבים, מתגלגלים על השטיח.
בינתיים ישבת בצד וחיכית לי .
הסתכלת על השעון ועליי ושוב על השעון, וחיכית שנמעד שנעשה
טעות.

הנסיכה קמה בבוקר התאפרה, התלבשה, התבסמה, נעלה על רגליה נעלים
ששוות בערך אלפיה, עם עקב בעל נוכחות ובלי בושה הרגישה הכי יפה
בארץ לפחות. לפני שיצאה מהבית חייכה מן חיוך מסופק למראה, חיוך
של חוסר הוודאות איך היום הזה יתפתח.

בשלב הזה המיץ של הקלמנטינה היה לו על כל הידיים זה לא שינה לי
אמרתי לו "בוא חמוד חבק אותי" התחבקנו אני הוא והמיץ בערך שעה.

במשך שנתיים ידעתי שאני מעין פנטזיה לא ברורה, המתגשמת כל יום
מחדש לחבר שלי. יותר לא הספיק לי להיות מושא הערצה, חיפשתי
יותר מזה. התבגרתי, או התנהגתי כמו תינוקת, כמו שאמר.

שתקתי אחריי שהוא עזב
הרבה מאוד זמן זה חייב להיות מעניין

עדיין תקוע לי המשפט הזה בראש, או בתחת לא יודעת איפה. פגעו
בתחת שלי, שלפני היה מקור למשיכה ופתאום ברגע אחד בכתה ט', הפך
למקור של בושה. מאז לא ממש הסתדרתי אתו, כל הזמן אכזב אותי לא
נתן לי מנוח...

למטה מאחוריי הקלעים, נשארה האני האמיתית שלפעמים בא לה לבכות
לפעמים לצחוק אבל אף פעם הן לא התערבבו לי. הקווים ביניהם היו
דקים אבל ברורים ובהחלט הייתי שמחה בכך.

הספד
אז מזמן כשהיינו צעירים ...
נדמה שזה היה מזמן ...

ראיתי גבר ברחוב משהו משך אותי ללכת אחריו אני לא יודעת בדיוק
מה זה...

מצית סיגריה, מביט בי ואז בעשן, כך חוזר חלילה. מנשקת אותו
נשיקה עם טעם של סיגריות ובוקר למרות שצהרים. הוא מתגלגל
מהמיטה למצב של ישיבה עם הגב אלי ואומר, "אני הולך לעשות את
זה, להיפרד ממנה".

אהבה
לפתע שמעתי כחכוח בגרון ומולי עמד ילד קטן וקול ילדותי בקע
ממנו ואמר לי "אני הצלחתי לעשות את זה כבר לפני שנה ,בכתה ב',
תנסי את הסולם השני, הירוק". נורא פחדתי מהסולם הירוק, זה היה
הסולם של הגדולים, אבל איך שהוא הלכתי אחריו כמו בלה אחריי
פינוקיו.

נתגלתה דמות מולי של הילדה שכתבה את זה אז ,לפני לא יותר מחצי
שנה, היא הסתכלת עליי , במבט מבויש, הנהנה בראש לשלילה
והסתובבה סביבי שכבר כמעט נפער בור באדמה.היא לא האמינה שבגדתי
גם בה , בנוסף לחבר שלי ...

פנטזיה
יום אחד נשק לי והרגשתי קרוב קרוב את רגליו הגדולות והצהובות,
מזווית העין ראיתי את הכובע שסימל לי כל כך הרבה יוקרה במשך
שנים. כל זה קרה בעוד מיני ישבה בבית המשותף שלהם שסביר להניח
עשויי מסוכריות, וחיכתה לו.

קניתי לו פרחים, כן ורדים צהובים עטופים בנייר קרף סגול.
יש לו הכל, מה אפשר לקנות לאדם שיש לו הכל ? עוד חולצה, עוד
ספר פסיכולוגי על יחסים עם רמיזות לעתיד. אז נזכרתי שפרחים זה
הסמל הכי בולט לאהבה. כאן נגמרו החיפושים


לרשימת יצירות השירה החדשות
אבוד בעצמך, ניצב במחלקת האבדות,
עם חיוך כובש ועיניים יפות
ואני בכלל לא תמיד נחמדה
הליכה מוזרה
עיניים טרוטות,
חצי מאופרות,
שחור מרוח בצדדים,

איש ישן מקפיד לשמור על יד ימין מקופלת,
שהעלמה לידו, תרגיש גברת.
ואז אותה ילדה עיקשת מבחינה: "זה מעניין -
האיש שלוב הזרועות לבדו ישן".

עכשיו שהתפכחתי אני יודעת שלא אלך
כי אתה זה הסם שאת תחושותי הופך ....

מחנק בגרון מקשה על הנשימה
עיניים מזוגגות מטשטשות את הראיה
חושים מתכהים ככל שדברים מתבהרים

רואה אותך מסתכל לי תחת לעור
חש אותי, את עצמותיי הכמעט כואבות מן המבט.
לעיתים מתקשה כאשר המבט כה חודר, מתביישת
תחושה שלא הכרתי מגיל שמונה

נכנעתי ליצרים שלי כמו תמיד ...

אני כבר שומעת מהמיטה את המערכונים של הגשש
מרגישה צורך עז להיות שוב בת שש
לרוץ למיטה של ההורים

אז מזמן כשלא היו דאגות
ושאהבנו כמו ילדים
הכל היה מושלם

זה השיר על אותה האישה
שנפלה לאותו התהום עם אותו הבן אדם
בפעם השניה...

יורדות לי דמעות
אני אומרת שזה מעיפות
ספק עייפות
שנינו יודעים שזוהי עצבות




בוא'נה, הבאתי
אותה בסימבוליזם
למצב היהודים
בגולה!


ש"י עגנון תופס
מוזה


תרומה לבמה





יוצר מס' 16882. בבמה מאז 26/10/02 8:37

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לעדי צמח
© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה