|
היי קוראים לו עדי והוא איש אופטמי בבוקר הוא קם
כולו מגושם נלחם בכל העולם בערב בודד נלחם עם עצמו
בין לבין נוצרים "החיים" הוא נולד בשנת 1979 ברמת-גן
במקרה של מחווה ורצון טוב אחרון וחביב לסידרה של
אחים גאים שכל אחד יצא לכיוון שונה בחיים שעדי בחר
בכיוונים הכי רדיקלים כשהוא קופץ בין קיצוניות אחת
לשניה מחפש את הדרך המובילה לסופה ולתחילה של דרך
חדשה
אז הוא : מאושר פה ושם רגיש מאוד ובעל מודעות עצמית
גבוהה איכפתי ואוהב לא אומר עקשן, אך בעל
אידיאולוגיות.
המבט הכואב,האכזבה הקודרת
שוב הנפילה
בתאוצה
נתפסת
כן,זוהי אהבה נכזבת
|
אמא נתת ושאבתי
בכית וחלמתי
|
בתוכי נבנים אני מרגיש את זה עלי
הם עולים ואני בפנים
|
הוא תמיד יחזור על המנטרה הקבועה
ואיתו יתווספו שאר החבורה
ואת לא תדעי...
|
דוחסים את החומר חזק
רוצים אותו ממש מחוזק
ואני מרגיש עם הזמן רק מנותק
מה הם חושבים שאני מרותק
|
הבהירות גובלת ביהירות...
...ואתה שוב אינך הינך
|
בערב הוא יגיע
שיכור כרגיל יכנס
ויטלטל את עצמו מול המראה המזועזע של החברה ..
. .
|
עוד נר נכבה
ועוד אהבה נגמרה
ומישהו זועק אין תאורה ...
|
אדם קם אופטימי
ביום שחור מאושר
מהשחור המבוקר
|
החיים בתוך כדור פלאפל
קצת שמחים קצת שמנים
קצת טעימים קצת חריפים
|
יום אחד אצליח לעוף
רחוק ומאושר אוהב
|
כשהלב מצטמק, כשאתה כואב...
|
ולפעמים אני שם אני לא כאן
ואני כבר הייתי בכל העולם
ורק חסר לי הרגש הקטן
|
למעשה מעטים הם האנשים שמשיגים אותה
ואז אלוהים שם צבא שלם של רגשות
כדי שהמדוכאים לא יגנבו אותה!
|
האוטו נוסע כל הלילה
שוב מגיע לביתה ונעצר
ואני מביט בתמיהה , איך יכול להיות שכאן ... עוד פעם אני לא
מוכן
|
בלילה זה בא
אני נכנס לזה לפעמים זה בורח ואני מחפש וצורח
ולפעמים זה ישר צונח ואני מרגיש כמו בורח
ואח"כ מדחיק ושוכח
|
|
|
אין ביטוי יותר
מעליב שמופנה
לגבר מאשר "הנה
תחזיק את הארנק
שלי"
(סנדרה בולוק) |
|
