|
"כואב לדעת מי אמיתי, ונמאס כבר מסינוור צבעי הקשת,
עולם השמיים שייך לכוכבים,
בינתיים האדמה זקוקה למי גשם חדשים."
|
ואנשים בחלון מסתכלים,
פותחים עיניים אל האוויר ששורף אחרי כמה דקות,
אנשים נוטים לשבת ולחכות.
|
שליחות מעורפלת של כמה דעות,
אני מאבדת פניות צדדיות.
גשם מקומי מתחיל לטפטף,
הלחי נרטבת והמוח עייף.
|
|
|
שניצל חושב שאני
גבר במסווה.
זאת שאהב(ה) את
התל-אביבי |
|
